תפיסת מחשב או טלפון במשטרה: מה מותר ואיך מקבלים בחזרה

תפיסת מחשב או טלפון במשטרה קורית במצבים רבים ושונים: בחקירה של עבירת מחשב, בחיפוש בבית או בעסק, בחקירה של עבירה שאין לה שום קשר לטכנולוגיה, ולפעמים גם כשמי שהמכשיר שלו נלקח בכלל לא חשוד בדבר. בכל המצבים האלה המכשיר הוא הרבה יותר מחפץ, כי שמורים בו קבצי העבודה, התמונות, ההתכתבויות ולפעמים גם ראיות שחשובות דווקא לכם, ולכן כדאי להכיר את הכללים שחלים עליו כבר מהרגע הראשון.

איך תפיסה כזו נראית בפועל? שוטרים מגיעים לחיפוש בבית ויוצאים עם המחשב הנייד, חוקר מבקש בסוף חקירה להשאיר אצלו את הטלפון, בעלת עסק מגלה שהמחשבים של המשרד נלקחו, ומי שהגיש תלונה על סחיטה ברשת מתבקש למסור את המכשיר כראיה.

אם המשטרה לקחה לכם את הטלפון כשאתם חשודים או נחקרים, או שמסרתם את המכשיר כנפגעי עבירה ועכשיו אתם בלעדיו, המאמר הזה נכתב בשבילכם. נענה בו על שלוש שאלות: מתי מותר למשטרה לתפוס את המכשיר ומתי מותר לה גם לחפש בתוכו? כמה זמן היא יכולה להחזיק בו? ואיך מבקשים לקבל אותו בחזרה? עורכי הדין שלנו מסבירים:

הטבלה הבאה מרכזת את מה שהמשטרה רשאית לעשות עם טלפון או מחשב שנתפס, ואת הסעיף שקובע כל כלל:

מתי מותר למשטרה לתפוס לי את הטלפון או המחשב?

כשלשוטר יש יסוד סביר לקשר בין המכשיר לבין עבירה, מותר לו לתפוס אותו, גם בלי צו של בית משפט. הכלל קבוע בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), ולשונו: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."

בסעיף יש ארבע חלופות, ודי באחת מהן כדי שהתפיסה תהיה מותרת, בתנאי שלשוטר יש יסוד סביר להניח שהיא מתקיימת:

• בוצעה במכשיר עבירה, או שעומדים לבצע בו עבירה (למשל, הטלפון שממנו נשלחו הודעות איום).
• המכשיר עשוי לשמש ראיה בהליך פלילי (למשל, טלפון שצילם את האירוע שנחקר).
• המכשיר ניתן כשכר על ביצוע עבירה (למשל, מחשב נייד שנמסר כתשלום).
• המכשיר ניתן כאמצעי לביצוע עבירה (למשל, מחשב שנמסר למישהו כדי שיבצע בו עבירה).

שימו לב, אין דרישה שבעל המכשיר יהיה חשוד ומספיק שהמכשיר עשוי לשמש ראיה. כך, הטלפון של עד שצילם תאונה, הטלפון של מי שקיבל הודעות איום והמחשב של עובד בחברה שנחקרת עשויים להיתפס, גם כשאיש לא מייחס להם ביצוע עבירה. הדבר נכון גם לגבי חשודים שלא עשו דבר והם חפים מפשע: יש מי שלא פרץ לשום מקום והוא חף מפשע, ובכל זאת מצא את עצמו חשוד בחדירה לחומר מחשב שלא כדין, והטלפון שלו נלקח עוד לפני שהתברר שהחשד מופרך.

האם טלפון נחשב "מחשב"? לפי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק המחשבים, "מחשב" הוא "מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים, וציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים, אך למעט מחשב עזר". טלפון חכם פועל באמצעות תוכנה, ולכן לפי לשון ההגדרה גם טלפון חכם הוא מחשב. "חומר מחשב" מוגדר שם כ"תוכנה או מידע", כלומר כל מה ששמור במכשיר: תמונות, הודעות, מסמכים ואפליקציות. בהמשך, כשנכתוב "מחשב", הכוונה גם לטלפון חכם.

מחשב של עסק: רק בצו של בית משפט

כאן הכלל מתהפך. לפי סעיף 32(ב) לפקודה, מחשב או "דבר המגלם חומר מחשב" (כלומר, כל דבר שהמידע שמור עליו, כמו כונן חיצוני) שנמצא בשימושו של מוסד, לא ייתפס "אלא על־פי צו של בית משפט". ההגדרה של מוסד נמצאת בסעיף 35 לפקודת הראיות: "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור", ו"עסק" כולל גם "משלח יד". כלומר, ההגנה עשויה לחול על מחשבים של חברה, של חנות, של מרפאה, של משרד רואי חשבון ושל עצמאי שעובד מהבית, כל עוד המחשב משמש את העסק.

גם לצו כזה יש גבול. צו שניתן "שלא במעמד המחזיק", כלומר בלי שבעל המחשב היה בדיון והשמיע את עמדתו, ניתן לתקופה של עד 48 שעות, ושבתות וחגים לא נספרים בהן. כדי להאריך את הצו, בית המשפט צריך קודם לתת למחזיק הזדמנות להשמיע את טענותיו. בעל עסק שהמחשבים שלו נלקחו בצו כזה יכול להתנגד להארכה, ובדיון הזה כדאי לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, כדי להציג לבית המשפט כמה העסק תלוי במחשבים ולהציע דרכים שבהן החקירה יכולה להתקדם בלי להשבית אותו.

לקחו לי את הטלפון. מותר להם גם לחפש בתוכו?

ככלל לא, אלא אם שופט נתן צו שמתיר זאת במפורש. תפיסה היא לא חיפוש: התפיסה היא לקיחת המכשיר, והחיפוש הוא כניסה לתוכן שלו, כמו קריאת הודעות, צפייה בתמונות או העתקת קבצים. על החיפוש חלים כללים מחמירים בהרבה, והם קבועים בסעיף 23א לפקודה. לכלל הזה יש כרגע חריג אחד, זמני: עד סוף תקופת מעבר שקבע בית המשפט העליון, המשטרה עדיין רשאית לבקש מכם הסכמה לחיפוש בלי צו, לפי נוהל שנועד להבטיח שההסכמה ניתנת מדעת.

לפי סעיף 23א(א), חדירה לחומר מחשב והפקת פלט ממנו (כלומר, הוצאת המידע מהמכשיר בצורה שאפשר לקרוא אותה) נחשבות חיפוש, והן צריכות להיעשות על ידי בעל תפקיד שמיומן בפעולות כאלה. לפי סעיף 23א(ב), חיפוש כזה ייערך רק "על־פי צו של שופט לפי סעיף 23, המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט", והצו צריך לפרט את מטרות החיפוש ואת תנאיו, באופן שלא יפגע בפרטיות של אדם "מעבר לנדרש".

בפועל, יש כאן שלושה תנאים שחייבים להתקיים יחד: צו של שופט, צו שמתיר במפורש חדירה לחומר מחשב, ופירוט של מטרות החיפוש ותנאיו. צו חיפוש רגיל לבית שלא מתיר במפורש חדירה לחומר מחשב לא מספיק כדי להיכנס לתוכן של הטלפון. כשאחד התנאים חסר, ואין גם הסכמה, החיפוש בטלפון בלי צו נעשה בלי סמכות, ועל המשמעות שלו בהליך הפלילי נגדכם כדאי להתייעץ עם עורך דין.

לדוגמה: שוטרים מגיעים עם צו חיפוש לבית של מי שנחשד בפריצה לחשבון של מישהו אחר (חדירה לחומר מחשב שלא כדין), ולוקחים את המחשב הנייד ואת הטלפון. אם הצו לא מתיר במפורש חדירה לחומר מחשב, הם רשאים להחזיק במכשירים, אבל כדי לפתוח אותם הם צריכים צו חיפוש בטלפון שמתיר זאת במפורש, או הסכמה שניתנה לפי הנוהל של תקופת המעבר.

ביקשו ממני לחתום על הסכמה לחיפוש בטלפון. מה המשמעות של החתימה?

נוהל של המשטרה התיר לה לחפש בטלפונים ובמחשבים על סמך הסכמה של הנחקר, בלי צו. ב־31 באוגוסט 2025 קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 8298/22, בעתירה של הסנגוריה הציבורית נגד היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה ומשטרת ישראל, ש"המשטרה נעדרת סמכות לעריכת חיפוש מוסכם בחומר מחשב, בהעדר צו שיפוטי". בית המשפט הורה לבטל את הסעיפים בנוהל שמתירים חיפוש כזה.

אבל הביטול לא נכנס לתוקף מיד. בית המשפט קבע תקופת מעבר של 18 חודשים. בתקופה הזו המשטרה צריכה לפעול לפי ההוראות המתוקנות של הנוהל, שמטרתן, בלשון פסק הדין, להבטיח "ככל הניתן" שהסכמת הנחקר היא "הסכמה מדעת", כלומר הסכמה של מי שמבין על מה הוא חותם ומה המשמעות של החתימה.

מה המשמעות עבורכם? מי שמתבקש לתת הסכמה לחיפוש בטלפון עומד מול החלטה קריטית וגורלית. הסכמה לחיפוש בטלפון פותחת למשטרה את התוכן של המכשיר בלי ששופט בדק את הבקשה ובלי צו שמגביל את מטרות החיפוש והיקפו. במילים פשוטות, אם תסכימו לחיפוש בטלפון המשטרה תוכל לחפש בכל המכשיר בלי הגבלה, חיפוש שסביר להניח שהיה מצומצם יותר בצו של בית משפט. לכן, לפני שחותמים, אנחנו ממליצים להתייעץ עם עורך דין, שיבדוק מה המשמעות של הסכמה או של סירוב במקרה הספציפי שלכם.

מה קורה ברגע התפיסה?

כשהטלפון או המחשב נתפסים במהלך חיפוש בבית, במשרד או במקום אחר, חלים שלושה כללים שכדאי להכיר כבר בזמן החיפוש עצמו:

1. עדים. לפי סעיף 26(א) לפקודה, חיפוש, עם צו או בלי צו, נערך בפני שני עדים שהם לא שוטרים. לכלל הזה שלושה חריגים. הראשון: כשבנסיבות העניין ובגלל הדחיפות אי אפשר לערוך את החיפוש בפני עדים, ואז חובה לפרט בפרוטוקול של החיפוש את נסיבות העניין ואת טעמי הדחיפות. השני: כששופט הרשה לערוך את החיפוש בלי עדים. השלישי: כשמי שמחזיק בבית או במקום שבו נערך החיפוש, או אחד מבני ביתו שנמצאים שם, ביקש לערוך את החיפוש בלי עדים, ואז חובה לפרט את הבקשה בפרוטוקול.
2. רשימת החפצים. לפי סעיף 27, מי שערך את החיפוש מכין רשימה של כל החפצים שנתפסו, והעדים חותמים עליה.
3. נוכחות והעתק. לפי סעיף 28, מי שמחזיק בבית או במקום, או אדם מטעמו, רשאי להיות נוכח בחיפוש, ולפי דרישתו יקבל העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים.

הכללים האלה עוסקים בחיפוש בבית או במקום. הם נותנים לכם תיעוד של מה שנלקח, ותיעוד כזה חשוב בכל שלב שבא אחר כך: בבקשה להעתק מהקבצים, בבקשה להחזרת המכשירים, ובבדיקה אם החיפוש נערך כדין.

לדוגמה: שוטרים מגיעים לחיפוש בדירה ולוקחים מחשב נייד, טלפון ושני התקני זיכרון ניידים. מי שגר בדירה מבקש בסוף החיפוש העתק של רשימת החפצים, ובודק שכל ארבעת הפריטים רשומים בה. אם בהמשך הוא יבקש העתק מהקבצים או את החזרת המכשירים, הרשימה החתומה תוכיח בדיוק מה נלקח ממנו.

בזמן החיפוש עצמו כדאי לשמור על קור רוח, לא להתווכח עם השוטרים על החוקיות של מה שהם עושים, ולרשום לעצמכם מה נלקח ומי היה נוכח. את הטענות על החוקיות מעלים אחר כך, עם עורך דין, בהליך המתאים. מומלץ במידת האפשר לפנות לעורך דין כבר בזמן החיפוש ולקבל הנחיות בזמן אמת.

טיפ זהב: בקשו את רשימת החפצים שנתפסו

הזכות לקבל העתק של הרשימה לפי סעיף 28 תלויה בדרישה, כי בלשון הסעיף ההעתק נמסר "לפי דרישתו". מי שלא ביקש עלול לצאת מהחיפוש בלי מסמך שמפרט מה נלקח. העתק חתום של הרשימה הוא הבסיס לכל בקשה בהמשך, כי הוא מראה אילו מכשירים נלקחו וממי. בדקו שכל מכשיר רשום בנפרד, כולל כוננים חיצוניים והתקני זיכרון ניידים (דיסק און קי), ושמרו את ההעתק במקום בטוח.

כמה זמן המשטרה יכולה להחזיק טלפון או מחשב תפוס?

תלוי בסוג המכשיר, בשאלה אם הוא דרוש כראיה ובשאלה אם הוגש כתב אישום. לפי סעיף 33 לפקודה, המשטרה רשאית לשמור חפץ שנתפס "עד אשר יוגש לבית המשפט", ובית משפט השלום רשאי להורות אחרת לפי בקשה להחזרת תפוס (סעיף 34). לתקופה הזו יש שתי תקרות, ואחת מהן חלה רק על מחשבים.

התקרה הכללית: 6 חודשים. לפי סעיף 35, אם בתוך שישה חודשים מיום התפיסה (או מיום שהחפץ הגיע לידי המשטרה) לא הוגש כתב אישום בתיק שבו החפץ אמור לשמש ראיה, ולא ניתן לגביו צו לפי סעיף 34, המשטרה חייבת להחזיר את החפץ לאדם שממנו נלקח. אבל בית משפט השלום רשאי, לבקשת שוטר מוסמך או "אדם מעוניין", להאריך את התקופה בתנאים שיקבע. כלומר, שישה חודשים הם לא תקרה סופית: המשטרה יכולה לבקש הארכה, ומי שהמכשיר שלו נתפס יכול להתנגד לה בבית המשפט.

התקרה למחשבים: 30 ימים, רק בשלושה תנאים. לפי סעיף 32(ב1), המשטרה צריכה להחזיר מחשב לאדם שממנו נלקח בתוך 30 ימים מיום התפיסה, אם שלושה תנאים מתקיימים יחד:

• המחשב לא נמצא בשימושו של מוסד (עסק, רשות או מי שמספק שירות לציבור).
• אפשר להפריד את המחשב מהדבר שהמידע שמור עליו (למשל, להוציא את הכונן ולהחזיר את המחשב עצמו).
• המחשב לא דרוש לצורך חילוט, כלומר לקיחה שלו לצמיתות, ולא דרוש כדי להגיש אותו כראיה לבית המשפט.

גם כשכל התנאים מתקיימים, בית משפט השלום רשאי להאריך את התקופה בכל פעם בעד 30 ימים נוספים, ולחזור ולהאריך מעת לעת. כשאחד התנאים חסר, הכלל של 30 הימים לא חל, ונשארת התקרה הכללית של סעיף 35. בטלפון, שבו המידע שמור בדרך כלל בתוך המכשיר עצמו, התנאי של ההפרדה לא תמיד מתקיים, ולכן הכלל של 30 הימים לא חל על כל מכשיר.

נניח שנלקח מהבית מחשב שולחני שאפשר להוציא ממנו את הכונן, ושהמחשב עצמו לא נדרש כראיה. במקרה כזה המשטרה צריכה להחזיר את המחשב בתוך 30 ימים, אלא אם בית משפט השלום האריך את התקופה. אם המחשב עצמו דרוש כראיה, הכלל של 30 הימים לא חל עליו, ונשארת התקרה של שישה חודשים, שגם אותה בית המשפט רשאי להאריך.

אפשר לקבל העתק מהקבצים בינתיים?

כן, אם מבקשים, אבל לזכות הזו יש סייגים. לפי סעיף 32א(א), לבקשת אדם שמשתמש במחשב שנתפס, או שיש לו חומר מחשב במחשב הזה, המשטרה צריכה לאפשר לו לקבל העתק מחומר המחשב הדרוש לו, בתוך 4 ימים מיום התפיסה. הזכות עשויה לחול על מי שמשתמש בטלפון, על בן משפחה שהתמונות שלו שמורות במחשב הביתי שנלקח, ועל עובד שהקבצים שלו שמורים במחשב שנתפס.

לזכות הזו שני סייגים שהמשטרה יכולה להפעיל:

• דחייה. קצין בדרגת סגן ניצב ומעלה רשאי להורות על דחיית מסירת ההעתק. כל דחייה היא לכל היותר 4 ימים, וסך כל הדחיות לא יעלה על 16 ימים. בנסיבות מיוחדות בית משפט השלום רשאי להורות על דחייה נוספת, בכל פעם לכל היותר 15 ימים.
• סירוב. לפי סעיף 32א(ב), קצין בדרגת מפקח משנה ומעלה רשאי לא לאפשר את מסירת ההעתק, אם סבר ש"קיים חשש סביר שמסירת ההעתק תביא לשיבוש החקירה או לביצוע עבירה".

לפי סעיף 32א(ד), מי שהבקשה שלו לקבל העתק נדחתה רשאי לערור על הדחייה לפני בית משפט השלום. כדאי להגיש את הבקשה להעתק מוקדם ככל האפשר ולפרט בה אילו קבצים דרושים לכם ולמה. אם המשטרה מסרבת, הערר הוא הליך בבית המשפט, ועורך דין יכול להציג בו את הצורך שלכם בקבצים ולהתמודד עם הטענה שמסירתם תפגע בחקירה.

איך מבקשים להחזיר טלפון או מחשב תפוס?

מגישים בקשה להחזרת תפוס לבית משפט השלום. לפי סעיף 34 לפקודה, "על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ", כלומר מי שטוען שהחפץ שלו או שיש לו זכות בו, בית משפט השלום רשאי לצוות שהחפץ יימסר לו, או לאדם אחר, או שינהגו בו אחרת, "הכל בתנאים שייקבעו בצו". הבקשה היא הליך בבית משפט השלום, ומי שמבקש את המכשיר עומד בו מול המשטרה.

שלוש נקודות חשובות על הבקשה הזו:

• לא צריך לחכות לסוף התקופות. בסעיף 34 לא נקבע מועד שרק אחריו אפשר להגיש את הבקשה, ולכן אין צורך לחכות 30 ימים או 6 חודשים כדי לפנות לבית המשפט.
• לא רק מי שהמכשיר נלקח ממנו. הבקשה פתוחה לכל מי שטוען לזכות בחפץ. כך, הורה שהטלפון של הילד שייך לו, חברה שהמחשב הנייד של העובד שלה שייך לה, ומי שהשאיל מחשב לחבר עשויים להגיש בקשה כזו.
• התוצאה לא חייבת להיות הכול או כלום. בית המשפט רשאי להחליט בתנאים שיקבע בצו, ולא רק לקבל או לדחות את הבקשה.

בקשה טובה מסבירה לבית המשפט למה המכשיר דרוש לכם, ומה אפשר לעשות כדי שהחקירה לא תיפגע אם הוא יחזור. כאן ייצוג של עורך דין עשוי להשפיע על התוצאה, כי עורך הדין יכול לבנות את הבקשה סביב הנימוקים שבית המשפט יכול לקבל, ולהציע תנאים שמאפשרים להחזיר את המכשיר מוקדם יותר. אם המשטרה מבקשת להאריך את החזקת המכשיר מעבר לתקופות שבחוק, הדיון באותה בקשה הוא הזדמנות נוספת להתנגד, וגם בה כדאי להיות מיוצגים.

ומה אם הוגש כתב אישום?

אז התמונה משתנה. סעיף 35 מחייב להחזיר את החפץ אחרי שישה חודשים רק אם בתוך התקופה הזו לא הוגש כתב אישום בתיק שבו החפץ אמור לשמש ראיה. כשהוגש כתב אישום והמכשיר הוגש כראיה, לפי סעיף 36 בית המשפט שדן בתיק רשאי לצוות מה ייעשה במכשיר, בפסק הדין או בצו מיוחד.

בשלב הזה כדאי להכיר את ההבדל בין תפיסה לבין חילוט. תפיסה היא החזקה זמנית של המכשיר לצורך החקירה או המשפט. חילוט הוא לקיחה של המכשיר לצמיתות. לפי סעיף 39(א), בית המשפט רשאי, בנוסף לכל עונש שהטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס, אם האדם שהורשע בעבירה שנעשתה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ, וצו כזה דינו כדין עונש. שלושה תנאים חייבים להתקיים יחד: הרשעה, עבירה שנעשתה בחפץ או לגביו, ומורשע שהוא הבעלים. לכן מכשיר של מי שלא הורשע, או מכשיר שבעליו הוא אדם אחר, לא יחולט לפי הסעיף הזה.

יש לכך חריג אחד, בסעיף 39(ב). הוא חל רק על מכשיר שניתן כשכר על ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה, ושלא חלה עליו אף אחת משתי החלופות האחרות בסעיף 32(א): שנעברה בו עבירה או שעומדים לעבור בו עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה.

מכשיר כזה לא יחולט אלא אם מתקיימים שני תנאים יחד. הראשון: המכשיר ניתן "מאת בעליו, או מאת המחזיק בו כדין, או על דעתו".

השני: הוא ניתן כשכר על ביצוע העבירה שבה הורשע המורשע או כאמצעי לביצועה, או כשכר על ביצוע עבירה אחרת שקשורה לעבירה שבה הורשע, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת. אין חשיבות לשאלה אם המורשע ביצע את העבירה האחרת, ואפילו אם לא התכוון לבצעה.

כשכל התנאים האלה מתקיימים, בית המשפט רשאי לחלט את המכשיר גם כשהמורשע לא הבעלים שלו.

נפגעתם מעבירה ומסרתם את הטלפון כראיה?

הכללים שתיארנו חלים גם עליכם. מי שהגיש תלונה על סחיטה מינית ברשת, מי שנסחט בסחיטה מינית בטלגרם ומי שקיבל איומים בהודעות עשויים להתבקש למסור את הטלפון שבו נמצאות ההודעות. לפי סעיף 32(א), חפץ ש"עשוי לשמש ראיה" יכול להיתפס, גם כשבעליו הוא דווקא הנפגע.

הזכויות שתיארנו שייכות גם לנפגע:

• לבקש העתק מחומר המחשב הדרוש לכם, בתוך 4 ימים מיום התפיסה (סעיף 32א, בכפוף לדחיות ולסירוב שתיארנו).
• להגיש בקשה להחזרת תפוס לבית משפט השלום (סעיף 34).
• לקבל את המכשיר בחזרה אחרי 6 חודשים, אם לא הוגש כתב אישום בתיק שבו הוא אמור לשמש ראיה ולא ניתן לגביו צו לפי סעיף 34, אלא אם בית המשפט האריך (סעיף 35).

שימו לב לנקודה אחת שפועלת דווקא נגד הנפגע: אם הוגש כתב אישום נגד הפוגע, והטלפון שלכם אמור לשמש ראיה במשפט שלו, החובה להחזיר אותו אחרי שישה חודשים לא חלה, והמכשיר עשוי להישאר במשטרה עד שיוגש לבית המשפט (סעיף 33).

לפני שמוסרים את הטלפון, כדאי לגבות את מה שחשוב לכם, כמו תמונות, אנשי קשר ומסמכים, ולא למחוק דבר מהמכשיר. חשוב מאוד להיות מלווים בעורך דין מטעמכם בתהליך הזה, כדי לברר מול המשטרה איזה חומר באמת נדרש לחקירה, כדי לבקש העתק ואת החזרת המכשיר בזמן, וכדי שהתלונה עצמה תוגש בצורה שמשרתת אתכם.

שאלות נפוצות על תפיסת מחשב או טלפון במשטרה

סיכום

הנקודות הבאות מסכמות את מה שחשוב לזכור:

• לפי סעיף 32(א), שוטר רשאי לתפוס טלפון או מחשב בלי צו, אם יש לו יסוד סביר להניח שהמכשיר קשור לעבירה או עשוי לשמש ראיה, גם כשבעליו לא חשוד.
• מחשב של עסק, של רשות או של מי שמספק שירות לציבור נתפס רק בצו של בית משפט (סעיף 32(ב)).
• תפיסה היא לא חיפוש. כדי להיכנס לתוכן המכשיר נדרש צו של שופט שמתיר זאת במפורש (סעיף 23א), וחיפוש בהסכמה בלי צו אפשרי רק עד סוף תקופת המעבר שקבע בג"ץ 8298/22.
• אפשר לבקש העתק מהקבצים הדרושים לכם, והמשטרה צריכה לאפשר זאת בתוך 4 ימים, בכפוף לדחיות ולסירוב בתנאים שבסעיף 32א.
• מחשב שאפשר להפריד מהאחסון, ושלא דרוש כראיה או לחילוט, חוזר בתוך 30 ימים. כל חפץ תפוס חוזר אחרי 6 חודשים אם לא הוגש כתב אישום בתיק שבו הוא אמור לשמש ראיה ולא ניתן לגביו צו לפי סעיף 34, ובשני המקרים בית משפט השלום רשאי להאריך.
• בקשה להחזרת תפוס מוגשת לבית משפט השלום לפי סעיף 34, ואפשר להגיש אותה גם לפני שהתקופות האלה נגמרות.

תפיסת מחשב או טלפון במשטרה היא מצב שיש בו סיכון אמיתי, גם כשאתם לא חשודים: הסכמה שניתנה בלחץ, תקופות שמוארכות בלי התנגדות, ובקשות שלא הוגשו בזמן. מנגד, יש פעולות שאפשר לעשות כבר עכשיו, כמו לבקש את רשימת החפצים, לבקש העתק מהקבצים ולהגיש בקשה להחזרה, ואת הדרך הנכונה לעשות אותן במקרה שלכם כדאי לבנות עם עורך דין. אפשר לקרוא עוד על התחום בעמוד עבירות מחשב שלנו.

המשטרה לקחה לכם את הטלפון או המחשב, או שמבקשים מכם למסור אותו? השאירו פרטים או חייגו אלינו! טלפון: 073-2649189.