שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב היא אחת מעבירת המחשב שקבועה בחוק המחשבים. עבירת מחשב היא למעשה כל עבירה פלילית המבוצעת כלפי מחשב או באמצעות מחשב. בדרך כלל, הענישה שגוזרים בתי משפט על נאשמים בעבירות מחשב היא מחמירה בעיקר בגלל הקלות היחסית שנדרשת על מנת לבצע עבירות מחשב, האנונימיות ממנה העבריין נהנה ופוטנציאל הנזק הגבוה, הכולל עבירות פדופיליה, הימורים, כופר, מרמה, סחיטה באיומים והלבנת הון. כגוף המורכב ממומחי סייבר מהמובילים בישראל, אנו סוקרים את עבירת השיבוש וההפרעה למחשב במאמר זה.
סעיף 2 לחוק המחשבים
חוק המחשבים חוקק בשנת 1995, ומונה את חמש עבירות המחשב העיקריות ואת העונשים הקבועים בצדן. לפי חוק המחשבים, עבירת מחשב עשויה להוות גם עילה לתביעת נזיקין על פי פקודת הנזיקין, כך שאפשר להגיש גם תביעה כספית נגד העובר על הוראות החוק, לצד הסנקציות הפליליות כלפיו.
סעיף 2 לחוק המחשבים עוסק בשיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב, מדובר בעבירה מסוג עוון שהעונש בצדה הוא שלוש שנות מאסר. לפי לשון הסעיף, המשבש את פעולתו התקינה של מחשב או מפריע לשימוש בו, וכן, המוחק חומר מחשב, גורם לשינוי בו, משבשו בכל דרך אחרת או מפריע לשימוש בו, עונשו המרבי – שלוש שנות מאסר. בחירתו של המחוקק להשתמש במונח "בכל דרך אחרת", מעמידה את סעיף 2 לחוק המחשבים בבחינת "סעיף סל", שחל על מרביתן של עבירות המחשב, קשה לדמיין עבירת מחשב שלא נעשה בה:
- שיבוש פעילות תקינה של מחשב
- הפרעה לשימוש במחשב
- מחיקת חומר מחשב
- שינוי חומר מחשב
- שיבוש או הפרעה בכל דרך אחרת
לכן אנו נתקלים בתיקים רבים ובחקירות רבות ביחידת הסייבר של המשטרה, בהם חשודים מוזהרים בביצוע עבירות מחשב מגוונות כשכמעט בכולן נכללת גם ההפרעה או שיבוש חומר מחשב.
קביעתה של עבירה זו מבטאת באופן מובהק את מעמדו החשוב של המחשב בחיי הכלכלה והחברה המודרניות. ההכרה בערכו המיוחד של השימוש החופשי במחשבים היא זו שמצדיקה את קביעתה של עבירה מרחיקת לכת זו. מטרת סעיף 2 לחוק המחשבים היא הגנה על שלמות המידע הממוחשב ועל התוכנות עצמן כדי לאפשר שימוש סביר ותקין במחשבים ללא הפרעה.
דוגמאות לשיבוש או הפרעה לחומר מחשב
הדוגמה הנפוצה ביותר לשיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב, היא החדרת וירוס או רוגלה (סוס טרויאני) למחשב – וירוסים וסוסים טרויאנים הם כלים אלקטרוניים, תוכנות זדוניות, שנערכו על ידי מי שרוצה לפגוע במחשב, לשלוף ממנו מידע, לפגוע בפרטיות של משתמשי המחשב וכדומה. עשיית תוכנה כזו היא כמובן עבירה פלילית נפרדת שמכונה עשיית פעולה אסורה בתוכנה.
באופן טבעי, עם התקדמות הטכנולוגיה והתפתחות תחום המחשבים עלה הצורך בבתי המשפט בפרשנות סעיף עבירת שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב, נציג כמה פסיקות מבתי המשפט השונים שאימצו פרשנות מרחיבה מאוד לסעיף העבירה:
בתיק פלילי 3813/99 מדינת ישראל נגד עודד רפאלי אימץ בית המשפט פרשנות מרחיבה לסעיף 2 לחוק המחשבים בעניינו של עודד רפאלי, מי שהורשע בהתחברות למחשבי החברה בה עבד בעבר. כדי להסתיר את חדירתו למחשבי החברה מחק העובד את קבצי הלוג משרתי החברה (Log) ובגין אלו הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות מחשב. השופט טננבוים קבע שמחיקת קובץ הלוג מהווה עבירה לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים והיא הפרעה או שיבוש למחשב גם אם לא הביאה לנזק ממשי למחשבי החברה. כלומר, המחיקה או השיבוש אסורים כשלעצמם ללא תלות בנזק לו הם גורמים או בהיעדרו.
בניגוד למסמכים פיזיים, קשה מאוד להוכיח מחיקה של חומרי מחשב. מאחר שחומרי המחשב אינם מוחשיים, יש קושי ממשי בניטור המידע אודות המחיקה, כך שפרשנות מרחיבה של הסעיף יכולה לסייע לתביעה ולבית המשפט להרשיע עבריינים, בפן הראייתי.
משמעות היסוד "שלא כדין"
סעיף 2 לחוק קובע ששיבוש או הפרעה למחשב צריך להיעשות שלא כדין. מטרת השימוש ביסוד "שלא כדין", היא להעביר את נטל ההוכחה שהפעולה נעשתה בניגוד לחוק אל יחידות הסייבר במשטרה ובפרקליטות. על התביעה להוכיח שני דברים:
- העדר הסכמה – על המשטרה להראות שהפעולה של החשוד נעשתה ללא הסכמה של בעל המחשב, בדומה לאלמנט החדירה שאנו מכירים מעבירת חדירה לחומר מחשב שלא כדין.
- ללא היתר בדין – לאחר שהוכח שהפעולה נעשתה ללא הסכמת בעל המחשב, התביעה תצטרך להוכיח שאין כל הסמכה או היתר בחוק שמאפשר את ההפרעה או השיבוש שביצע החשוד בחומר המחשב.
השימוש במונח שלא כדין נעשה גם כדי ליצור הבחנה בין פעולות שיבוש או הפרעה לחומר מחשב שנעשו בכוונה לבין מקרים שבהם המעשה בוצע בטעות, בשוגג או בהתרשלות. לכן חשוב מאוד לפנות לייעוץ עם מומחה סייבר לפני כל פעולה שקשורה בעבירות מחשב שונות ובוודאי עם כל חשד לזימון לחקירה במשטרת ישראל או מעורבות אחרת עם רשויות אכיפת החוק. ניתן להשאיר לנו פרטים ועורך דין מומחה לעבירות מחשב ישוב אליכם בדחיפות.
