חוק האזנת סתר: מה מותר, מה אסור ומה העונש

האזנת סתר מגיעה אלינו משני כיוונים הפוכים. מצד אחד אנשים שחושדים שמאזינים להם: בן משפחה שיודע דברים שנאמרו בחדר סגור, שותף לעסק שמכיר מראש את ההצעה שעמדו להגיש, טלפון שמתנהג מוזר. מצד שני אנשים ששוקלים להקליט מישהו: עובד שרוצה לתעד שיחה עם המנהל, הורה ששוקל להקליט מטפלת, אדם שמקבל איומים בטלפון ורוצה ראיה בידיים. ובאמצע נמצא מי שרק רוצה להבין מה כתוב בחוק, לפני שהוא מחליט משהו שאין ממנו חזרה.

הכלל המוכר, "אם אתה צד לשיחה, מותר לך להקליט", הוא רק חצי מהתמונה. מי שנשען על החצי הזה לבדו עלול למצוא את עצמו בחקירה במשטרה דווקא בגלל הראיה שאסף בעצמו, ועם הקלטה שבית המשפט לא יסכים לשמוע.

עורכי הדין שלנו מסבירים: מה בדיוק אסור לפי חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, מה העונש על כל אחת משלוש העבירות שבו, מתי הקלטה קבילה כראיה בבית משפט, וכמה פיצוי יכול לתבוע מי שהאזינו לו שלא כדין.

מהי האזנת סתר לפי החוק?

סעיף 1 מגדיר שני מונחים בזה אחר זה: "'האזנה' – האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת, והכל באמצעות מכשיר", ומיד אחריו: "'האזנת סתר' – האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה".

מהצירוף של שתי ההגדרות עולים שלושה רכיבים שצריכים להתקיים יחד:

1. שיחת הזולת. השיחה היא של אחרים, לא שיחה שאתם משתתפים בה.
2. באמצעות מכשיר. הקשבה באוזן, מאחורי דלת או בחדר, בלי מכשיר, לא נופלת להגדרה הזאת.
3. בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה. המילים הקובעות הן "אף אחד" ודי בהסכמה של משתתף אחד כדי שההאזנה תצא מההגדרה הזאת.

חסר אחד משלושת הרכיבים, ואין האזנת סתר במובן של סעיף 1. הרכיב השלישי, ההסכמה, מכריע את רוב המקרים המעשיים. אלה ארבע דוגמאות קצרות: מי שמניח טלפון פתוח בחדר כדי לשמוע שיחה בין שני אנשים אחרים, מאזין לכאורה האזנת סתר. מי שמתקין בטלפון של אחר תוכנה שמקליטה את שיחותיו עם אנשים שלישיים, מאזין לכאורה האזנת סתר. שותף לדירה שמניח מכשיר הקלטה בסלון כדי לשמוע את שיחות שותפיו ביניהם, מאזין לכאורה האזנת סתר. מי שמקליט שיחת טלפון שהוא עצמו מנהל, לא נמצא בתוך ההגדרה הזאת, כי הוא בעל השיחה והוא הסכים.

אנחנו נתקלים בהנחה שהרשאה כלשהי פותרת את הבעיה: שהמכשיר רשום על שם המאזין, שהוא משלם על הקו, שהבית משותף, שהעובד חתם על טופס בכניסה לעבודה. כתוב בחוק רק "הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה", כלומר הסכמה של מי שמנהל את השיחה עצמה. בעלות על המכשיר או על המקום היא שאלה אחרת.

מתי מותר להקליט שיחה שאתם צד לה, ומתי לא?

בקצרה: לרוב מותר, אבל לא תמיד, והמבחן הוא המטרה שלכם ולא הידיעה של הצד השני. השתתפות בשיחה מוציאה את ההקלטה מהגדרת סעיף 1, אבל ההשתתפות היא רק הבדיקה הראשונה.

סעיף 3 מוסיף תנאי נוסף שחייב להתקיים גם כשאתם צד לשיחה, ונוסחו המלא: "האזנה לשיחה והקלטתה, אף שהן נעשות בהסכמת אחד מבעלי השיחה – אסורות, ודינן כדין האזנת סתר, אם נעשו למטרת ביצוע עבירה או מעשה נזק, או למטרת גילוי דברים שבינו לבינה והם מצנעת האישות ושלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג".

הסעיף מונה שלוש מטרות פסולות:

1. למטרת ביצוע עבירה. ההקלטה נועדה לשמש כלי לעבירה, למשל כדי לאיים על אדם או כדי לסחוט אותו באיומים.
2. למטרת מעשה נזק. המטרה היא לפגוע באדם שבשיחה, לא לתעד אירוע.
3. למטרת גילוי דברים שבינו לבינה שהם מצנעת האישות, כלומר העניינים האינטימיים שבין בני זוג, ורק כשההקלטה נעשתה שלא לצורך הליך משפטי בין בני הזוג.

בפסקה השלישית שני התנאים צריכים להתקיים יחד: המטרה היא גילוי ענייני מצנעת האישות, וההקלטה נעשתה "שלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג". לכן מי שמקליט ענייני אישות ומגיש את ההקלטה בהליך משפטי בין בני הזוג נמצא בתוך החריג שכתוב בסעיף, ומי ששולח את אותה הקלטה לקרובי משפחה, כבר לא.

כשמתקיימת אחת המטרות הפסולות, לא כתוב בחוק שההקלטה בעייתית או פחות טובה אלא שדינה כדין האזנת סתר, כלומר עוברים ישר לסעיף 2 עם עד 5 שנות מאסר וההקלטה עצמה הופכת לראיה שסעיף 13 פוסל ולא לראיה שתעזור לכם.

טיפ זהב: שאלה אחת שמכריעה את רוב המקרים

אנחנו ממליצים לעצור לפני ההקלטה ולשאול שאלה אחת: מה אני מתכוון לעשות עם הקובץ הזה? אם התשובה היא "להגיש אותו בתביעה אזרחית או בהליך פלילי" או "לתעד איום שהופנה אליי", אתם בדרך כלל בצד המותר. אם התשובה היא "שידע שיש לי את זה", "לשלוח למשפחה שלו" או "להעלות לקבוצה", ההקלטה עלולה להיחשב מעשה נזק ולא תיעוד. השאלה הזאת לא נעלמת גם אחרי ההקלטה: אם ההקלטה נעשתה לאחת המטרות הפסולות ודינה כדין האזנת סתר, שימוש בתוכן שלה או העברתו לאחרים עשוי להיות עבירה נפרדת לפי סעיף 2(ב). כשהתשובה לשאלה הזאת לא ברורה לכם, כדאי להתייעץ לפני ההקלטה ולא אחריה, כדי לדעת מראש אם ההקלטה תשרת אתכם או תסבך אתכם.

מה העונש על האזנת סתר?

סעיף 2 קובע שלוש עבירות נפרדות, וכל אחת מהן נושאת את אותו עונש מרבי: עד 5 שנות מאסר. שלושתן יכולות להתרחש באותה פרשה ואצל אותו אדם, ואז מדובר בשלוש עבירות ולא באחת.

1. ההאזנה עצמה, סעיף 2(א)

לשון הסעיף: "המאזין האזנת סתר שלא על פי היתר כדין, דינו – מאסר חמש שנים". עבירה 2(א) היא הבסיסית שבשלוש, ושני חלקיה צריכים להתקיים יחד: האזנה שנופלת להגדרה של סעיף 1, וגם היעדר היתר כדין. "היתר כדין" הוא היתר שנותן גורם שהחוק הסמיך לכך, כמו הצו שנסביר בהמשך, ולא הסכמה שאדם נותן לעצמו.

2. שימוש בתוכן או גילויו, סעיף 2(ב)

לשון הסעיף: "המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתכנה של שיחה שהושגו על ידי האזנת סתר… דינו – מאסר חמש שנים". גם מי שלא האזין בעצמו, אלא רק קיבל את הקובץ והעביר אותו הלאה או השתמש בתוכנו, עשוי לעבור עבירה עצמאית, למשל מי שקיבל הקלטה מחבר ושלח אותה בהודעה לאדם שלישי.

3. הצבת מכשיר או התקנתו, סעיף 2(ג)

לשון הסעיף: "המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין… דינו – מאסר חמש שנים". המעשה האסור הוא ההצבה או ההתקנה למטרה הזאת, ולכן מי שהתקין בטלפון של אדם אחר תוכנה שנועדה להקליט את שיחותיו, או הניח מכשיר הקלטה בחדר, עשוי להיות בתוך לשון הסעיף גם אם בפועל לא שמע ולא הקליט דבר.

מתי המשטרה רשאית להאזין באופן חוקי?

המסלול הרגיל להאזנה לצורכי מניעה וחקירה של פשעים עובר דרך דרג שיפוטי גבוה. לפי סעיף 6: "נשיא בית משפט מחוזי או סגן הנשיא… רשאי… להתיר בצו האזנת סתר".

לצו יש גם תקרת זמן. סעיף 6(ה) קובע שהתקופה "לא תעלה על שלושה חדשים", ומוסיף שההיתר "ניתן לחידוש".

מבחינת אדם פרטי יש לכך שתי השלכות מעשיות. הראשונה: ההסדר בסעיף 6 מופנה לרשויות ולא לאזרח שרוצה לברר חשד כלשהו, ולכן חוקר פרטי או איש טכנולוגיה שמציע לכם להאזין לטלפון של מישהו מציע פעולה שעשויה להיות עבירה גם אצלו וגם אצלכם. השנייה: מי שנחקר ומתברר לו שהאזינו לשיחותיו, יכול לבדוק דרך עורך דינו אם ההאזנה נעשתה על פי צו, מי נתן אותו, לאיזו תקופה, והאם היא חרגה ממה שהותר בו. התשובה עשויה להשפיע על קבילות חומר הראיות בתיק.

מתי מותר להאזין בלי היתר בכלל?

סעיף 8 מונה מקרים שבהם, בלשון החוק, "האזנות סתר אלה אינן טעונות היתר", ורובם נוגעים לרשויות ולתקשורת. המקרה ששואלים אותנו עליו הוא "האזנה לשיחה ברשות הרבים", אבל גם הפטור הזה ניתן רק לשלושה: מי שהסמיך אותו ראש רשות ביטחון מטעמים של ביטחון המדינה, מי שהסמיך אותו קצין משטרה מוסמך לשם מניעת עבירות או גילוי עבריינים, ומי שהאזין "באקראי ובתום לב, אגב הקלטה גלויה שנועדה לפרסום ברבים או למחקר".

אדם פרטי שמקליט שיחה של אחרים במקום ציבורי לא נמצא באף אחת מהחלופות האלה, גם אם השיחה מתנהלת בקולי קולות בתחנת אוטובוס. לעומת זאת, צוות שמצלם בגלוי כתבה לשידור, ובמקרה נקלטת בה שיחה של עוברים ושבים, עשוי להיות בתוך החלופה השלישית.

"רשות הרבים" מוגדרת באותה פסקה כ"מקום שאדם סביר יכול היה לצפות ששיחותיו יישמעו ללא הסכמתו", וגם כמקום שבו מוחזק אותה שעה עצור או אסיר. ההגדרה הזאת משרתת רק את מי שהוסמך. מי ששוקל בכל זאת להקליט במקום ציבורי כדאי שיתייעץ קודם, כדי לדעת אם יש לו דרך חוקית לתעד.

האם הקלטה שהושגה שלא כדין קבילה כראיה בבית משפט?

בקצרה: ברוב המצבים לא, ושני החריגים הקיימים כמעט לא עוזרים לאדם פרטי שאסף הקלטה. סעיף 13(א) קובע: "דברים שנקלטו בדרך של האזנת סתר בניגוד להוראות חוק זה… לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט, אלא באחד משני אלה".

אלה שני החריגים:

1. הליך פלילי בשל עבירה לפי חוק האזנת סתר עצמו. כלומר ההקלטה משמשת ראיה במשפט שמתנהל נגד מי שהאזין, ולא לטובתו.
2. הליך פלילי בשל "פשע חמור", ורק אם בית המשפט התיר זאת מטעמים מיוחדים, ובקשה כזאת טעונה אישור של היועץ המשפטי לממשלה, של פרקליט המדינה או של הפרקליט הצבאי הראשי. "פשע חמור" הוא לא עניין של תחושה: סעיף 1 מגדיר אותו כ"פשע שעונשו מאסר שבע שנים או יותר".

שני החריגים חלים בהליך פלילי בלבד. תביעה כספית, סכסוך שכנים, הליך בבית הדין לעבודה או תביעה בענייני משפחה לא נכנסים לאף אחד מהם. לכן מי שאסף הקלטה בניגוד לחוק כדי להוכיח בה משהו בהליך אזרחי, מגיע בדרך כלל לתוצאה הגרועה מכולן: בית המשפט לא שומע את הראיה, וההקלטה עצמה חושפת אותו לחקירה פלילית ולתביעת פיצוי כספי.

הפסילה בסעיף 13(א) חלה רק על הקלטה שנקלטה "בניגוד להוראות חוק זה". הקלטה שנעשתה כדין, למשל הקלטת שיחה שאתם צד לה ושאין בה אחת המטרות הפסולות של סעיף 3, לא נכנסת לכלל הפסילה הזה ובית המשפט בוחן אותה לפי דיני הראיות הרגילים.

מה אפשר לעשות אם האזינו לכם שלא כדין? תביעה אזרחית ופיצוי

לצד ההליך הפלילי יש מסלול שני, אזרחי, והוא מתחיל בחוק אחר: חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. סעיף 2 שלו מונה רשימה של מעשים שכל אחד מהם הוא פגיעה בפרטיות, ופסקה (2) ברשימה היא "האזנה האסורה על פי חוק".

מכאן צריך לקרוא שני סעיפים יחד:

• סעיף 4 הופך את הפגיעה לעוולה אזרחית. לשונו: "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית", והוא חל על כל פסקאות סעיף 2, ובכללן פסקה (2). כלומר מי שהאזינו לו שלא כדין יכול להגיש תביעה אזרחית בגין פגיעה בפרטיות.
• סעיף 5 לא חל על אותה פסקה. הסעיף הפלילי בחוק הגנת הפרטיות מונה במפורש רק חלק מהפסקאות: "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11), דינו – מאסר 5 שנים". פסקה (2), שהיא האזנה אסורה, לא מופיעה ברשימה הזאת.

בפועל, האזנת סתר אסורה לא מקימה עבירה פלילית נוספת לפי חוק הגנת הפרטיות. האחריות הפלילית נשארת במקומה, בסעיף 2 לחוק האזנת סתר, עם עד 5 שנות מאסר, וחוק הגנת הפרטיות מוסיף שכבה אזרחית בלבד: הזכות לתבוע פיצוי כספי.

כמה פיצוי אפשר לתבוע?

סעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות קובע שבתביעה על העוולה האזרחית שבסעיף 4, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע "לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק". לפי המילים "בלא הוכחת נזק" התובע פטור מלהראות הפסד כספי, טיפול נפשי או כל נזק מדיד אחר, ודי בעצם הפגיעה בפרטיות. הסעיף מוסיף שכשהפגיעה נעשתה בכוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לחייב בפיצוי של עד כפל הסכום, כלומר עד 100,000 שקלים.

שלוש הבהרות לפני שמחשבים סכומים. ראשית, כתוב בחוק "שלא יעלה על", ולכן מדובר בתקרה ולא בסכום שנפסק אוטומטית, והקביעה בפועל נתונה לשיקול דעת בית המשפט. שנית, כדי לעבור מ-50,000 ל-100,000 שקלים התובע צריך להוכיח כוונה לפגוע, וזו אותה שאלת מטרה שחוזרת גם בסעיף 3 לחוק האזנת סתר. שלישית, הסכומים שכתובים בסעיף צמודים למדד, ולכן התקרה בפועל היום גבוהה מ-50,000 ומ-100,000 שקלים.

שלושה צעדים למי שחושד שמאזינים לו

לפני הגשת תלונה או תביעה אנחנו ממליצים על שלושה צעדים מסודרים:

• לא למחוק ולא לאפס את המכשיר, כי המחיקה מוחקת גם את מה שהיה יכול להוכיח את המעשה.
• לתעד בזמן אמת מה נראה, מתי ובאיזה מכשיר.
• לבדוק בפועל אם יש האזנה, ולא להסתמך על תחושה. כאן הסברנו איך לגלות אם מאזינים לכם.

אחרי שלושת הצעדים כדאי לפנות לעזרה מקצועית לפני שמגישים תלונה במשטרה או תביעה אזרחית, כדי לבחור את המסלול המתאים ולא להגיש משהו שעלול לפגוע בכם. במקרים שנוגעים לשימוש במידע פרטי ולא רק להאזנה עצמה אפשר לפנות גם לרשות להגנת הפרטיות, במקביל להליך הפלילי או האזרחי.

האזנת סתר במקום העבודה

בחוק אין פרק נפרד למקום העבודה, ולכן אותם סעיפים (ההגדרה בסעיף 1, מבחן המטרה של סעיף 3 והעונשים של סעיף 2) חלים גם במשרד, ואלה שלוש סיטואציות קצרות:

• עובד שמקליט שיחה שלו עם המנהל. הוא צד לשיחה, ולכן לא נמצא בתוך ההגדרה של סעיף 1. עדיין צריך לעבור את מבחן המטרה של סעיף 3: הקלטה כדי לתעד איום או התנהלות כלפיו היא דבר אחד, הקלטה שנועדה לפגוע במנהל היא דבר אחר.
• מנהל או עובד שמקליט שיחות של אחרים בחדר. כאן אין הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה, וההקלטה הזאת עשויה להיות האזנת סתר לכל דבר, בעונש של עד 5 שנות מאסר.
• מכשיר שמונח בחדר ישיבות או במשרד. ההצבה או ההתקנה למטרת האזנת סתר עשויה להיות עבירה בפני עצמה לפי סעיף 2(ג), גם בלי שנשמעה שיחה.

בעלות המעסיק על המשרד ועל המכשירים, או טופס שהעובד חתם עליו בקבלה לעבודה, לא הופכים שיחה בין עובדים לשיחה שהמעסיק צד לה, כי ההסכמה שבחוק היא של בעל השיחה ולא של בעל הנכס. ולצד ההליך הפלילי, מי שהאזינו לו יכול לתבוע פיצוי כספי לפי חוק הגנת הפרטיות (סעיפים 4 ו-29א).

האזנת סתר בטלפון הנייד ובאפליקציות מעקב

האזנת סתר לטלפון נייד מתחילה לרוב בתוכנה שמישהו התקין במכשיר של אדם אחר. בחוק לא כתוב "אפליקציה", אבל כתוב בו "מכשיר" ו"הצבה" או "התקנה", ולכן כל שלב נבחן בנפרד:

1. ההתקנה. התקנת תוכנה שמיועדת להקליט שיחות במכשיר של אדם אחר עשויה להיות עבירה לפי סעיף 2(ג), שעניינו "המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין", גם אם בפועל לא הוקלטה שום שיחה.
2. ההקלטה. אם התוכנה קלטה שיחות שהמתקין לא צד להן, עשויה להצטרף גם העבירה של סעיף 2(א).
3. מה שעושים עם התוצר. האזנה לקובץ, שימוש בתוכנו או העברתו לאחר עשויים להיחשב עבירה לפי סעיף 2(ב), עבירה שלישית ונפרדת.

לצד המסלול הפלילי אפשר לתבוע פיצוי כספי לפי חוק הגנת הפרטיות (סעיף 29א), וחדירה למכשיר עשויה לעורר גם עבירות לפי חוק המחשבים, שלא נדון בהן כאן.

מה עושים בפועל, בשני הכיוונים

מי שגילה תוכנה חשודה במכשיר שלו: לא למחוק אותה לפני שתועדה, לא לעמת את מי שחשוד בהתקנה, כי אחרי עימות התוכנה נעלמת ואיתה הראיה, ולפנות לעזרה מקצועית לפני הצעד הבא. מי ששוקל להתקין תוכנה כזאת במכשיר של מישהו אחר: בדרך כלל ההתקנה הזאת לא מקדמת ראיות אלא מייצרת עבירה, ולעיתים גם הופכת את מי שרצה להתלונן לנחקר.

מה קורה כשמדובר בבני זוג?

בין בני זוג השאלה עולה בעיקר סביב חשד לבגידה או הליכי גירושין, וסעיף 3 (גילוי ענייני מצנעת האישות, עם החריג של הליך משפטי בין בני זוג) חל עליה ישירות. שתי נקודות: נישואים או חיים משותפים לא יוצרים חריג בהגדרה של סעיף 1, כי שיחה של בן הזוג עם אדם שלישי היא שיחת הזולת, גם כשגרים באותו בית וגם כשהמכשיר רשום על שם המאזין. והחריג שבסעיף 3 תלוי במטרה שאיתה נעשתה ההקלטה, לא בשימוש שנעשה בה בדיעבד.

הרחבנו על הנושא, כולל מה עושים עם הקלטה שכבר נעשתה ואיך היא משפיעה על ההליך, במאמר נפרד על האזנת סתר בין בני זוג. לפני שמקליטים בן זוג, ולפני שמגישים הקלטה כזאת בהליך משפחתי, כדאי להתייעץ, כי אותה הקלטה בדיוק יכולה לשרת אתכם או להפוך אתכם לנחקרים.

שאלות נפוצות

סיכום

אלה עיקרי הדברים שסקרנו במאמר על חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979:

• האזנת סתר היא האזנה לשיחת הזולת, באמצעות מכשיר, בלי הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה, לפי סעיף 1. שלושת הרכיבים צריכים להתקיים יחד.
• השתתפות בשיחה לא מכשירה כל הקלטה. סעיף 3 אוסר גם הקלטה שנעשתה בהסכמת אחד המשתתפים, אם מטרתה ביצוע עבירה או מעשה נזק, או גילוי ענייני מצנעת האישות שלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג, ואז דינה כדין האזנת סתר.
• סעיף 2 קובע שלוש עבירות נפרדות, כל אחת בעונש של עד 5 שנות מאסר: ההאזנה, השימוש בתוכן או גילויו, והצבת מכשיר או התקנתו.
• האזנה חוקית לחקירת פשעים נעשית בצו של נשיא בית משפט מחוזי או סגן הנשיא, לתקופה של עד שלושה חודשים שניתנת לחידוש (סעיף 6). הפטורים שבסעיף 8, כולל "רשות הרבים", נועדו בעיקר לרשויות ולהקלטה גלויה לפרסום או למחקר, ולא לאדם פרטי.
• הקלטה שנקלטה בניגוד לחוק פסולה כראיה לפי סעיף 13(א), למעט שני חריגים שחלים בהליך פלילי בלבד.
• האזנה אסורה היא גם פגיעה בפרטיות (סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות) ועוולה אזרחית (סעיף 4), אבל לא עבירה פלילית נוספת לפי אותו חוק, כי סעיף 5 לא מונה את פסקה (2). הנפגע יכול לתבוע עד 50,000 שקלים בלא הוכחת נזק ועד 100,000 שקלים כשהוכחה כוונה לפגוע (סעיף 29א), והסכומים צמודים למדד.

אם הקלטתם שיחה ואתם לא בטוחים איפה ההקלטה הזאת מציבה אתכם, או שגיליתם שהאזינו לכם ואתם לא יודעים מה הצעד הראשון, הסדר שבו פועלים קובע את התוצאה. השאירו פרטים או חייגו אלינו! 073-2649189