הפצת תמונות ללא אישור: מה אומר החוק, מה העונש ומה עושים

הפצת תמונות ללא אישור היא אחת הפגיעות הנפוצות שאנחנו נתקלים בהן, והיא קורה בנסיבות שונות מאוד זו מזו: אחרי פרידה או במהלך הליך גירושין, מתוך נקמנות של בן או בת זוג לשעבר, מתוך רשלנות של מי ששיתף תוכן בלי לעצור ולחשוב, ולעיתים בין חברים שהעבירו הלאה תמונה "בשביל הצחוק" בלי להבין מה המשמעות המשפטית של המעשה.

איך זה קורה בפועל? תמונה אינטימית שנשלחה בהסכמה בתוך קשר זוגי מגיעה לקבוצת ווטסאפ אחרי שהקשר נגמר; סרטון פרטי מועלה לסטורי או לחשבון אינסטגרם; צילום מסך מתכתובת אישית עובר בין עובדים במקום העבודה; קובץ שהודלף מטלפון שנפרץ מסתובב בקבוצת טלגרם ועוד.

המאמר הזה נכתב לשני סוגי קוראים. גם למי שחושד שתמונות או סרטונים שלו הופצו ורוצה לדעת איך מסירים אותם ואיך תובעים, וגם למי שנחשד או הואשם שהוא זה שהפיץ. מה בדיוק אסור לפי החוק ומהם רכיבי העבירה? מה העונש, ולמה בדיוק כאן הוא כבד מהעונש הרגיל על הטרדה מינית? כמה פיצוי אפשר לתבוע, ואילו הגנות עומדות למי שפרסם? עורכי הדין שלנו מסבירים:

הפצת תמונות ללא אישור: מתי זו עבירה פלילית?

המקור המשפטי המרכזי נמצא במקום שמפתיע רבים, בחוק למניעת הטרדה מינית ולא בחוק "אינטרנט" כלשהו. סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, מגדיר כהטרדה מינית: "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום". הסעיף הזה מוכר בציבור גם בכינוי "חוק הסרטונים".

מדובר בארבעה רכיבים שצריכים להתקיים במצטבר, כלומר כולם יחד ולא אחד מהם לבד:

1. פרסום של תצלום, סרט או הקלטה. לא עצם הצילום ולא עצם ההחזקה, אלא הוצאת התוכן אל אחרים.
2. התוכן מתמקד במיניותו של אדם. זה הרכיב שמבחין בין תמונה מביכה סתם ובין תוכן שהחוק הזה עוסק בו.
3. נסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל או לבזות את מי שמופיע בתוכן. המבחן הוא הנסיבות ולא הכוונה המוצהרת של המפרסם.
4. לא ניתנה הסכמה לפרסום. הסכמה לצילום או לשליחת התמונה לאדם מסוים היא לא הסכמה לפרסום שלה הלאה.

לצד ארבעת הרכיבים, הסעיף קובע שלוש הגנות שבהן מעשה שנראה פלילי לא ייחשב הטרדה מינית: פרסום שנעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, לתוכנו, לצורתו, להיקפו ולמטרתו; פרסום שנעשה למטרה כשרה; ופרסום שיש בו עניין ציבורי המצדיק אותו, בתנאי שהוא לא כוזב ולא חרג מהסביר. הנקודה הקריטית, שנרחיב עליה בהמשך, היא שהחוק מנסח את ההגנות האלה כ"הגנה טובה למפרסם" — ולפי הפרשנות המקובלת להגנות מסוג הזה, מי שטוען להן הוא שנדרש להוכיח אותן ולא מי שהתלונן. זאת אומרת, שמי שהופצו תמונותיו יכול לפעול בשני מסלולים, תלונה פלילית ותביעה אזרחית שלא דורשת הוכחת נזק, ומי שפרסם תמונות אינטימיות עלול למצוא את עצמו נדרש להוכיח שהמעשה נכנס לאחת ההגנות, אחרת הוא עלול לשלם על זה ביוקר.

שלוש דוגמאות קצרות שממחישות את ההבדל: בן זוג לשעבר שמעלה לרשת סרטון אינטימי שצולם בהסכמה בזמן הקשר; עובד שקיבל במקרה תמונת עירום של עובדת אחרת ושלח אותה לקבוצת העבודה; אדם ששיתף בסטורי צילום מסך של תמונה שקיבל מחבר. בשלוש הדוגמאות אין הסכמה לפרסום, ולכן שלושתן עשויות להוות עבירה, למרות שרק באחת מהן המפרסם הוא גם זה שהיה נוכח בצילום.

מה העונש על הפצת תמונות ללא אישור?

כאן נמצא ניואנס שקל לפספס. סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע את העונש על הטרדה מינית, ובעבירות ההטרדה השכיחות מדובר בעונש של עד 2 שנות מאסר. בעבירת הפצת תמונות דינו של מי שפרסם תצלום, סרט או הקלטה כאמור בסעיף 3(א)(5א) הוא "כדין הפוגע במזיד בפרטיות זולתו כאמור בסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות".

ולכן צריך לקרוא גם את סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, שזה נוסחו: "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו… דינו – מאסר 5 שנים". המסקנה חדה: העונש המרבי על הפצת תוכן אינטימי בלי הסכמה הוא עד 5 שנות מאסר, ולא עד 2 שנות מאסר.

המחוקק לא קבע לעבירה הזאת עונש עצמאי אלא הצמיד אותה לעונש שנקבע לפגיעה מכוונת בפרטיות. הפועל היוצא הוא שאותו מעשה נמצא בנקודת מפגש של שני חוקים במקביל, ולא רק של חוק אחד.

שני מסלולים משפטיים מקבילים

לפני שממשיכים, כדאי להבין שאותה הפצה עשויה להיבחן בשני מסלולים נפרדים:

• מסלול חוק למניעת הטרדה מינית. הפרסום מוגדר כהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5א), עם העונש שתואר למעלה ועם מסלול פיצוי משלו.
• מסלול חוק הגנת הפרטיות. סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות מגדיר כפגיעה בפרטיות גם "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". שימו לב שההגדרה הזאת לא דורשת שהתוכן יתמקד במיניותו של אדם, ולכן היא רחבה יותר ותופסת גם תמונות משפילות שהן לא אינטימיות. להסבר רחב על המושג עצמו ראו פגיעה בפרטיות.

שני המסלולים לא מבטלים זה את זה. אותו אירוע יכול להוליד גם תלונה במשטרה בעבירה של הטרדה מינית וגם תביעה אזרחית לפי חוק הגנת הפרטיות, וכשמדובר בהקלטה שנעשתה בין בני זוג נכנס לתמונה גם חוק נוסף. הרחבנו על כך במאמר על האזנת סתר בין בני זוג.

זה חל גם על מי שרק העביר את התמונה הלאה?

בעיקרון, כן. גם מי שלא צילם ולא הקליט דבר ו"רק" קיבל תוכן מאדם אחר והעביר אותו הלאה, עשוי להיחשב מפרסם ולשאת באחריות מלאה. זו אחת הנקודות החשובות במאמר הזה, והיא זו שמפילה הרבה אנשים שהיו בטוחים שהם רק "חוליה בשרשרת".

חוק הגנת הפרטיות מפנה להגדרת "פרסום" הרחבה שבחוק איסור לשון הרע. ההגדרה הזאת לא מוגבלת למי שיצר את התוכן לראשונה, אלא חלה על כל מי שהוציא את הדברים אל אדם או אנשים נוספים. במילים אחרות, השאלה המשפטית היא לא "מי צילם" אלא "מי פרסם".

שתי דוגמאות קצרות: אדם שקיבל בהודעה פרטית סרטון אינטימי של אדם שהוא כלל לא מכיר, ושלח אותו לשני חברים; ואדם ששמר תמונה שהגיעה אליו והעלה אותה לפורום אנונימי. בשני המקרים אף אחד מהם לא צילם, ובשני המקרים המעשה עשוי להיחשב פרסום.

ולכן, אם קיבלתם תוכן אינטימי, ההמלצה שלנו פשוטה: לא להעביר הלאה, לא "רק לאחד" ולא בקבוצה סגורה. השרשרת לא מפזרת את האחריות בין החוליות, היא מוסיפה חוליות שכל אחת מהן נבחנת בנפרד.

מה עם הפצה בקבוצת ווטסאפ?

בעיקרון, גם זה נחשב פרסום. קבוצה סגורה בווטסאפ, בטלגרם או בכל אפליקציה אחרת עשויה בהחלט להיחשב "פרסום", והעובדה שהקבוצה מוגבלת למספר מוגדר של אנשים לא הופכת את השיתוף לפעולה פרטית.

זו אחת ההנחות השגויות הנפוצות. אנשים מבחינים בין העלאה לרשת פתוחה, שנראית להם חמורה לבין שיתוף בקבוצה של חברים או של עובדים, שנראה להם עניין פנימי או "חברי". שליחה לאדם אחד נוסף מוציאה את התוכן אל מי שלא היה אמור לקבל אותו.

מה כן משנה? היקף הפרסום, מספר האנשים שנחשפו, האם התוכן זלג הלאה מהקבוצה, ומה הייתה מטרת השיתוף. הנתונים האלה משפיעים על חומרת המעשה ועל גובה הפיצוי שבית המשפט עשוי לפסוק או על חומרת העונש שייגזר בהליך הפלילי, ולכן חשוב לתעד אותם, כפי שנסביר בהמשך.

איזה פיצוי אפשר לתבוע?

לצד ההיבט הפלילי, לנפגע פתוחים שני מסלולי פיצוי אזרחיים נפרדים, ולכל אחד מהם תקרה משלו ותנאים משלו. הטבלה הבאה מציגה את שניהם:

כדאי לשים לב לכמה דברים בקריאת הטבלה: ראשית, המילים "בלא הוכחת נזק" הן העיקר: הן פוטרות את הנפגע מהצורך להוכיח הפסד כספי, טיפול נפשי או כל נזק מדיד אחר, ודי בעצם הפגיעה כדי לקבל פיצוי. שנית, מדובר בתקרה ולא בסכום קבוע. החוק קובע רף עליון, והסכום שייפסק בפועל נתון לשיקול דעת בית המשפט לפי נסיבות המקרה. שלישית, הסכומים שכתובים בסעיפי החוק צמודים למדד: הסכום שבחוק למניעת הטרדה מינית צמוד לבסיס אוגוסט 2013, והסכומים שבסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות צמודים לבסיס מאי 2007. משמעות ההצמדה היא שהתקרה בפועל היום גבוהה מהמספר שמופיע בנוסח הסעיף, והחישוב המדויק נעשה לפי המדד ביום פסיקת הפיצוי.

לתמונה רחבה יותר של הזכויות והעילות בתחום, אפשר לעבור על מדור הגנת הפרטיות באתר.

נחשדתם או הואשמתם בהפצת תמונות: מה ההגנות האפשריות?

הפנייה השנייה שמגיעה אלינו בתיקים האלה היא של הצד הפוגע: אדם שזומן לחקירה, שהוגשה נגדו תלונה או תביעה, ולעיתים לא צילם, לא הפיץ והוא חף מפשע. סעיף 3(א)(5א) עצמו קובע שלוש הגנות, וכל אחת מהן עומדת בפני עצמה:

1. תום לב. הפרסום נעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, לתוכנו, לצורתו, להיקפו ולמטרתו. אלה חמישה שיקולים שנשקלים יחד, ולא הצהרה בעלמא של המפרסם שלא התכוון לרעה.
2. מטרה כשרה. הפרסום נעשה למטרה כשרה. כאן השאלה היא מה המטרה שהמעשה נועד לשרת בפועל, למשל מי שהעביר תוכן לעורך דין או למשטרה כדי להגיש עליו תלונה, ולא כדי לפגוע במי שמופיע בו.
3. עניין ציבורי. יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו, ובלבד שהפרסום לא היה כוזב ולא חרג מהסביר. שימו לב לשני התנאים המצטברים שנלווים להגנה הזאת: אמת בפרסום, וגם שהפרסום לא חרג מהסביר בהיקפו.

ההגנות האלה אמיתיות, אבל יש בהן מלכודת שצריך להכיר: לפי הפרשנות המקובלת ל"הגנה טובה" בדין הישראלי, מי שטוען להגנה הוא זה שנדרש להוכיח אותה, ולא הנפגע. כלומר הנפגע לא צריך להוכיח חוסר תום לב או מטרה פסולה מצד המפרסם. מי שפרסם הוא זה שצריך להביא את הראיות שתומכות בטענת ההגנה שלו.

את ההוכחה יש לבצע באמצעות חומר ראיות שנאסף: התכתבויות, ההקשר שבו הפרסום נעשה, מה נאמר לפניו ואחריו. ומכיוון שכך, מחיקת חומרים מיד אחרי שמתעורר חשד עלולה לפגוע דווקא במי שמחק. נרחיב על כך בטיפ שבהמשך.

נקודה נוספת שרלוונטית לחשודים ונאשמים: כשלפרסום קדם איום להפיץ תמונות, בין אם כדי לקבל כסף ובין אם כדי לקבל תמונות נוספות, המעשה עשוי לחרוג מעבירת הפצת תמונות ללא רשות ולעלות גם לכדי עבירה נפרדת וחמורה יותר של סחיטה באיומים. הסברנו זאת בהרחבה במאמר על סחיטה מינית ברשת.

הופצו תמונות שלכם: מה עושים עכשיו?

בשלב הזה הסדר שבו פועלים משנה יותר מהמהירות. אלה הצעדים שאנחנו ממליצים לעבור עליהם, בסדר הזה:

1. לתעד לפני שמנסים למחוק. צילומי מסך של הפרסום, כתובת הדף או הקישור, שם המשתמש שפרסם, תאריך ושעה, ומספר האנשים שנחשפו אם אפשר לראות אותו. ברגע שתוכן מוסר, גם הראיה לכך שהוא היה שם מוסרת איתו.
2. להגיש תלונה במשטרה. מדובר בעבירה פלילית, והתלונה פותחת כלים לאיסוף ראיות שלא עומדים לרשות אדם פרטי, למשל איתור מי שמסתתר מאחורי חשבון אנונימי. מומלץ להתייעץ עם עו"ד ולהסתייע בו בתהליך.
3. לפנות לפלטפורמה או לאתר בבקשת הסרה. לרשתות החברתיות ולאתרים יש מסלולי דיווח על תוכן אינטימי שפורסם בלי הסכמה, והם בדרך כלל נפרדים ממסלול הדיווח הרגיל. פנייה מנוסחת נכון מקצרת את זמן ההסרה. גם כאן, מומלץ להסתייע באנשי מקצוע כדי לקצר תהליכים ולהגביר את סיכויי ההסרה.
4. להיעזר בכלי חסימה בינלאומי. StopNCII.org הוא שירות שמאפשר ליצור "טביעת אצבע" דיגיטלית של התמונה מהמכשיר שלכם, בלי להעלות את התמונה עצמה, כדי שפלטפורמות שותפות יחסמו מראש העלאה של אותו קובץ. זה לא תחליף להליך משפטי, אבל הוא עשוי לצמצם את ההפצה בזמן שההליך מתנהל.
5. לשקול תביעת פיצויים. שני המסלולים שתוארו למעלה פועלים במקביל להליך הפלילי, ולא במקומו.

אם התמונות דלפו מתוך שיחה אינטימית או מהתכתבות שנשלחה בהסכמה, המצב הזה מוכר לנו היטב. כתבנו עליו בפירוט, כולל דרכי ההסרה, במאמר על סקסטינג.

קטינים ותוכן אינטימי: למה זה מצב שונה?

כשמעורב קטין באירוע, בין כמי שמופיע בתמונה ובין כמי שהפיץ אותה, חלים כללים נוספים ורגישים יותר מאלה שתוארו במאמר. הטיפול בתוכן שבו מופיע קטין נבחן בזהירות מיוחדת, וגם ההליך נגד מפיץ שהוא עצמו קטין מתנהל במסגרת אחרת.

אנחנו ממליצים במקרים כאלה לא לנסות לטפל בעניין באופן עצמאי, לא בדרך של פנייה ישירה למפיץ ולא בדרך של בירור מול הורים או בית ספר לפני שהתייעצתם. בשני המצבים, גם כשהקטין הוא הנפגע וגם כשהוא זה שנחשד, יש חשיבות מיוחדת לפנות לעורך דין ולרשויות מיד. עיכוב של ימים משנה כאן גם את היקף ההפצה וגם את מצב הראיות.

אפשר להשתמש בתמונות שהושגו בלי הסכמה כראיה?

לא בקלות, ולעיתים בכלל לא. סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כלל שנוגע ישירות למי שמחזיק בחומר כזה: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע", אלא אם בית המשפט התיר זאת מטעמים שיירשמו, או אם הייתה למי שהשיג את החומר הגנה או פטור אחר לפי החוק.

הכלל הזה רלוונטי בעיקר למי שמחזיק בחומר: אדם שאסף תמונות, הקלטות או צילומי מסך תוך פגיעה בפרטיות, מתוך כוונה להשתמש בהם כראיה בהליך אזרחי או פלילי, עלול לגלות שהחומר שהוא בנה עליו את התיק פסול מלשמש ראיה, וזאת בנוסף לחשיפה שלו עצמו להליך בגין אופן ההשגה.

טיפ זהב: אל תמחקו את השיחות, גם את המביכות

הטעות הנפוצה גם לנפגעים וגם לחשודים ונאשמים היא מחיקה. הנפגע מוחק את התכתובת כדי לא לראות אותה עוד, והחשוד מוחק את הצ'אט כדי "לסדר" את המכשיר לפני החקירה. שתי המחיקות פוגעות במי שביצע אותן. אצל הנפגע נמחק התיעוד שמוכיח מה פורסם, מתי ובאיזה היקף. אצל החשוד נמחקת בדיוק התשתית שממנה נבנית ההגנה, אותו הקשר שמראה מה קדם לפרסום ומה הייתה מטרתו, ומחיקה סמוך לחקירה עלולה גם להתפרש לרעתו.

אנחנו ממליצים לגבות את התכתובת במלואה, כולל החלקים הלא נוחים והמביכים, ולהביא אותה כמו שהיא לעורך הדין. עורך דין יכול לעבוד עם חומר בעייתי, אבל לא עם חומר שכבר לא קיים.

שאלות נפוצות

האם מותר להפיץ תמונה של אדם ללא אישור?

תלוי בתוכן. תמונה רגילה של אדם בגיר, שאין בה כדי להשפיל או לבזות אותו, בדרך כלל לא נכנסת לאיסור הזה. אבל פרסום תצלום, סרט או הקלטה המתמקד במיניותו של אדם, בנסיבות שהפרסום עלול להשפיל אותו או לבזותו ובלי הסכמתו, מוגדר כהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. גם כשהתוכן לא אינטימי, סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, מגדיר כפגיעה בפרטיות "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". הסכמה לצילום עצמו היא לא הסכמה לפרסום.

מהן דוגמאות להטרדה מינית?

סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית מפרט שישה סוגים של התנהגות שנחשבים הטרדה מינית: סחיטה באיומים בעלת אופי מיני; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני שהאדם הראה שהוא לא מעוניין בהן; התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותו של אדם שהראה שהוא לא מעוניין בהן; התייחסות מבזה או משפילה ביחס למין או למיניות; ופרסום תוכן שמתמקד במיניות בלי הסכמה, שבו עוסק המאמר הזה. יש גם קטגוריה נפרדת שחלה על קטינים, מטופלים ועובדים, שבה ההטרדה מוכרת גם בלי שהמוטרד הראה אי-נחת מראש.

האם מותר לפרסם תמונה של קטין ללא רשות?

כשמדובר בתוכן אינטימי או משפיל של קטין — לא, ובחומרה יתרה. אבל גם כשהתוכן לא כזה, המצב רגיש יותר וחלים כללים נוספים על אלה שתוארו במאמר, בין כשהקטין הוא זה שמופיע בתמונה ובין כשהוא זה שהפיץ אותה. אנחנו ממליצים לפנות לעורך דין ולרשויות מיד, ולא לנסות לברר את העניין באופן עצמאי מול המפיץ, מול ההורים או מול בית הספר.

שיתפתי תמונה שקיבלתי מאדם אחר. גם זו עבירה?

בעיקרון, כן. חוק הגנת הפרטיות מפנה להגדרת "פרסום" הרחבה שבחוק איסור לשון הרע, וההגדרה הזאת חלה על כל מי שהוציא את התוכן אל אדם או אנשים נוספים, ולא רק על מי שצילם או הקליט לראשונה. שליחה של תמונה לקבוצה, ואף לאדם אחד בלבד, עשויה להיחשב פרסום. אם המעשה כבר נעשה, אנחנו ממליצים להתייעץ לפני כל צעד נוסף, ובפרט לא למחוק את התכתובת.

צריך להוכיח נזק כדי לקבל פיצוי?

לא. בשני מסלולי הפיצוי הקבועים בחוק אפשר לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק: עד 120,000 שקלים לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, ועד 50,000 שקלים לפי סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, ועד 100,000 שקלים כשהוכחה בתביעה האזרחית כוונה לפגוע. בשני המסלולים מדובר בתקרה שנתונה לשיקול דעת בית המשפט, והסכומים צמודים למדד ולכן גבוהים בפועל מהמספר שכתוב בסעיף.

סיכום

אלה עיקרי הדברים בסוגיית הפצת תמונות ללא אישור:

• פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, בנסיבות שהפרסום עלול להשפיל אותו או לבזותו ובלי הסכמתו, מוגדר כהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. ארבעת הרכיבים נדרשים במצטבר.
• העונש הוא עד 5 שנות מאסר, ולא עד 2 שנות המאסר של הטרדה מינית "רגילה", בשל ההפניה שבסעיף 5(א) לחוק אל סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
• אותו מעשה נבחן גם לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, שהוא מסלול נפרד ורחב יותר שלא דורש שהתוכן יתמקד במיניות.
• האיסור חל גם על מי שקיבל את התוכן מאדם אחר והעביר אותו הלאה, לרבות שיתוף בקבוצת ווטסאפ סגורה, בשל הגדרת "פרסום" הרחבה.
• הנפגע יכול לתבוע עד 120,000 שקלים בלא הוכחת נזק לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, ולחלופין עד 50,000 שקלים לפי סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, ועד 100,000 שקלים כשהוכחה כוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד.
• למפרסם עומדות שלוש הגנות: תום לב, מטרה כשרה ועניין ציבורי המצדיק את הפרסום, אך נטל ההוכחה שלהן מוטל עליו.
• חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, אלא בהסכמת הנפגע, ברשות בית המשפט מטעמים שיירשמו, או כשלמי שהשיג את החומר יש הגנה או פטור אחר לפי החוק.
• גם לנפגעים וגם לחשודים ונאשמים: לתעד, לא למחוק, ולהתייעץ לפני הצעד הבא ולא אחריו.

אם נתקלתם במקרה של הפצת תמונות ללא אישור ואתם לא יודעים במה להתחיל, או שקיבלתם תלונה או זימון לחקירה בעקבות תוכן ששיתפתם, הסדר שבו פועלים בימים הראשונים משפיע על כל מה שבא אחר כך. השאירו פרטים או חייגו אלינו! 073-2649189