חוק המחשבים הוא החוק המרכזי בישראל שקובע אילו פעולות במחשב ובחומר המחשב שבתוכו הן עבירה פלילית. הוא נוגע במצבים יום-יומיים לגמרי: סכסוך עסקי בין שותפים או בין עובד למעסיק שבמסגרתו שותף עסקי או עובד לשעבר נכנסים למערכת של המעסיק, מערכת יחסים שמתפרקת ואחד הצדדים פותח את תיבת הדוא"ל של השני, ריב בין שותפים שנגמר במחיקת קבצים משותפים, סטודנט שפורץ למאגרי האוניברסיטה כדי לשנות ציונים, או תקיפה שמשביתה אתר מסחרי באמצע יום מכירות.
איך זה נראה בפועל? מישהו מנחש סיסמה ונכנס לחשבון של אחר; מישהו מתקין אפליקציית מעקב בטלפון של בן משפחה; מישהו מפיץ בקבוצת טלגרם קובץ שנועד לפרוץ מערכות של אחרים; או אנשים בעלי רקע בתכנות ומחשבים שמתכנתים קודים זדוניים שמטרתם לפרוץ למחשבים ולגנוב מידע.
זומנתם לחקירה במשטרה בחשד לעבירת מחשב? או שדווקא אתם אלה שהמחשב, החשבון או העסק שלכם נפגעו? בשני המצבים מחפשים בדרך כלל את אותן שלוש תשובות: מה בדיוק אסור? מה העונש המרבי על כל עבירה? ואילו צעדים אפשר לעשות כבר עכשיו? כאן ריכזנו את כל פרקי חוק המחשבים, כולל הפרק האזרחי שמאפשר לתבוע פיצוי כספי ושכמעט לא מדברים עליו.
עורכי הדין שלנו מסבירים:
הטבלה הבאה מרכזת את סעיפי העבירה שבחוק, את המעשה שאסור לפי כל סעיף ואת העונש המרבי שנקבע לצידו:
| הסעיף | מה אסור לפיו | העונש המרבי | להרחבה |
|---|---|---|---|
| סעיף 2 | שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב | עד 3 שנות מאסר | שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב |
| סעיף 3 | מידע כוזב או פלט כוזב | עד 5 שנות מאסר | מידע כוזב או פלט כוזב |
| סעיף 4 | חדירה לחומר מחשב שלא כדין | עד 3 שנות מאסר | חדירה לחומר מחשב שלא כדין |
| סעיף 5 | חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת | עד 5 שנות מאסר | הרחבה מלאה בהמשך העמוד |
| סעיף 6 | עריכת תוכנה למטרה אסורה, הפצת סיסמה או קוד גישה, והפצת תוכנה או התקן שסוגלו למטרה אסורה | עד 3 שנות מאסר, ועד 5 שנות מאסר על הפצת תוכנה או התקן | פעולה אסורה בתוכנה |
מה זה חוק המחשבים ולמה הוא נחקק?
שמו המלא של החוק הוא "חוק המחשבים, התשנ״ה–1995". הוא נתקבל בכנסת ביום י״ט בתמוז התשנ״ה, 17 ביולי 1995, וחתומים עליו ראש הממשלה דאז יצחק רבין ושר המשפטים דאז דוד ליבאי. הוא נחקק לפני שהטלפון החכם, הרשתות החברתיות והענן היו חלק מחיינו, והמונחים שקבועים לא תמיד תואמים את הטכנולוגיה שקיימת היום, אבל עם זה צריך להסתדר.
החוק בנוי משלושה חלקים שמשלימים זה את זה. בפרק א' נקבעות ההגדרות, כלומר המילים שכל שאר החוק נשען עליהן. בפרק ב' נקבעות העבירות הפליליות, ולצד כל עבירה העונש המרבי שלה. פרק ג' מוסיף שכבה שלישית שרבים מפספסים: מסלול אזרחי, שמאפשר למי שנפגע לתבוע פיצוי כספי מהפוגע בבית המשפט האזרחי, בלי קשר לשאלה אם המדינה החליטה להגיש כתב אישום.
נקודה נוספת שכתובה בנוסח החוק היא היחס שלו לחוקים אחרים. סעיף 4, שעוסק בחדירה לחומר מחשב, מוציא מגדרו במפורש חדירה שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל״ט–1979. סעיף 6 הולך לכיוון ההפוך ומפנה לשני חוקים אחרים: להאזנת סתר "כהגדרתה בחוק האזנת סתר", ולפגיעה בפרטיות "כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות". בפועל, עבירת מחשב יכולה להוות גם האזנת סתר, גם פגיעה בפרטיות וגם עבירות נוספות, והכל בהתאם לנסיבות.
כל מי שרוצה לקרוא את הלשון המדויקת ולא רק את ההסבר עליה, יכול לעשות זאת: נוסח חוק המחשבים המלא מתפרסם בוויקיטקסט, ונוסח רשמי נוסף מתפרסם כקובץ PDF באתר הכנסת. תמיד טוב לקרוא את החוק המקורי.
ההגדרות שקובע החוק — פרק א'
פרק א' הוא פרק ההגדרות וכל ניתוח משפטי מתחיל בהגדרת המונחים המשפטיים הרלוונטיים. חמשת המונחים שפרק א' מגדיר הם אלה, ולכל אחד מהם תפקיד משלו בהמשך החוק:
- מחשב — המכשיר שסביבו בנוי כל החוק. השאלה אם פריט מסוים נכנס להגדרה הזו היא שאלה משפטית קריטית ולא שאלה טכנית.
- חומר מחשב — המונח שסביבו בנויות עבירות החדירה והשיבוש שבסעיפים 2 ו-4.
- מידע — המונח שמשמש את סעיף 3, שעוסק במידע כוזב.
- פלט — התוצר שיוצא מהמחשב, וגם הוא מופיע בסעיף 3 לצד המידע.
- תוכנה — המונח שסביבו בנוי סעיף 6, שעוסק בפעולות אסורות בתוכנה.
למה זה משנה למי שנמצא בתוך תיק אמיתי? מפני שזו נקודת הפתיחה של שני הצדדים. תביעה או אישום שמייחסים לאדם חדירה לחומר מחשב צריכה להוכיח את המעשים בהתאם למונח המוגדר בחוק, ולא רק לתאר שהוא "נכנס למקום שאסור לו". מנגד, הגנה רצינית מתחילה לא פעם בדיוק בשאלה אם מה שנעשה בפועל נכנס להגדרות שבחוק, שאם לא כן, לא מדובר בעבירה ואין עילת תביעה.
אנחנו נתקלים במצבים שבהם ויכוח שנראה טכני לגמרי הוא בעצם הוויכוח המשפטי המרכזי בתיק: האם טלפון חכם נכנס להגדרת "מחשב"? האם תיקייה ששמורה בענן היא "חומר מחשב הנמצא במחשב", או שההגדרה מכוונת רק לאחסון פיזי? האם צילום מסך שמישהו הפיק הוא "פלט"? אלה לא שאלות רטוריות — הן בדיוק מה שהצדדים מתווכחים עליו בתיקים אמיתיים, כי התשובה קובעת אם העבירה בכלל מתקיימת. הנוסח המדויק של כל הגדרה מופיע בפרק א' בנוסח המלא שקישרנו אליו למעלה, וכדאי לקרוא אותו ולא להסתפק בפרפרזה.
העבירות הפליליות — פרק ב'
פרק ב' הוא הלב של החוק ומרכז חמש עבירות שונות כשלכל אחת מהן יסודות משלה ועונש מרבי משלה. שתי הערות לפני הפירוט: ראשית, כל העונשים שכתובים בחוק הם עונשים מרביים, כלומר התקרה שבית המשפט יכול להטיל, ולא עונש קבוע שנגזר אוטומטית. שנית, לארבע מתוך חמש העבירות יש אצלנו עמוד מורחב משלהן במדור עבירות מחשב, ולכן כאן נסביר כל אחת בקצרה ונפנה להרחבה המלאה.
העונש המרבי לפי כל אחד מסעיפי העבירה, כפי שהוא מופיע בלשון החוק.
שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב — סעיף 2
סעיף 2 עוסק במי שפוגע בתפקוד התקין של מחשב או של החומר שבתוכו. בלשון החוק: "העושה שלא כדין אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים". כלומר העונש המרבי הוא עד 3 שנות מאסר. שימו לב למילים "שלא כדין": הן יסוד מהותי בעבירה, ובלעדיו אין עבירה. מי שביצע את הפעולה בהרשאה, במסגרת תפקידו או בסמכות שניתנה לו, פעל כדין ולכן אין עבירה.
איך זה נראה בחיים? הצפה מכוונת של שרת בבקשות עד שהאתר קורס; מחיקה של תיקייה משותפת בענן של החברה ביום האחרון לעבודה; שינוי הגדרות במערכת באופן שמשבית אותה לעובדים אחרים. מעשים כאלה עשויים להיכנס לגדר סעיף 2, בהתאם לנסיבות ולשאלה אם נעשו שלא כדין.
להרחבה המלאה על רכיבי העבירה, ההגנות והדוגמאות: שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב.
מידע כוזב או פלט כוזב — סעיף 3
סעיף 3 עוסק במידע כוזב ובפלט כוזב: בנתון כוזב שהוזן למערכת, ובתוצר כוזב שיוצא ממנה. בלשון החוק: "העושה אחת מאלה, דינו – מאסר חמש שנים", כלומר עד 5 שנות מאסר. זה עונש מרבי גבוה יותר מזה שנקבע בסעיפים 2 ו-4, ששניהם עומדים על עד 3 שנות מאסר.
דוגמאות מהחיים: שינוי נתוני שעון הנוכחות כדי שדוח השכר יראה שעות שלא עבדו בהן; הזנת נתונים שגויים למערכת הנהלת חשבונות כך שהדוח שיוצא ממנה מציג תמונה שלא התרחשה; שינוי ציונים במערכת ממוחשבת של מוסד אקדמי ועוד.
להרחבה המלאה על העבירה ועל ההבחנה בין מידע לבין פלט: מידע כוזב או פלט כוזב.
חדירה לחומר מחשב שלא כדין — סעיף 4
זו העבירה המוכרת ביותר מבין חמש העבירות שבפרק ב'. בלשון החוק: "החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו – מאסר שלוש שנים… אך למעט חדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל״ט–1979".
נפרק את הכלל ליסודותיו שצריכים להתקיים כולם יחד: צריכה להיות חדירה, היא צריכה להיות לחומר מחשב שנמצא במחשב, והיא צריכה להיעשות שלא כדין. שלושת היסודות מצטברים, ולכן כניסה בהרשאה של בעל החשבון או במסגרת סמכות שניתנה לפי דין לא מקיימת את יסודות העבירה. העונש המרבי הוא עד 3 שנות מאסר.
לסעיף יש חריג מפורש, והוא חשוב מאוד בפועל: חדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר הוצאה מתוך סעיף 4. התוצאה היא שחדירה לחומר מחשב שמהווה האזנת סתר, לא תיבחן לפי חוק המחשבים אלא לפי חוק האזנת סתר, על הכללים והעונשים שקבועים שם — וזו הבחנה שמשנה גם את הסיווג של התיק וגם את קו ההגנה. הרחבנו על הנקודה הזו במאמר האזנת סתר בין בני זוג: מה מותר, מה אסור ומה העונש.
דוגמאות שאנחנו נתקלים בהן: כניסה לתיבת דוא"ל של בן או בת זוג לשעבר עם סיסמה ששמורה בדפדפן; עובד שנכנס לתיקייה של מנהל שלא ניתנה לו אליה גישה; שימוש בפרטי כניסה של קולגה "רק כדי לבדוק משהו". כל אחד מהמעשים האלה עלול להיחשב לחדירה שלא כדין, גם כשלא נגרם שום נזק ולא הועתק שום קובץ.
להרחבה המלאה על התנאים, ההגנות והפסיקה: חדירה לחומר מחשב שלא כדין.
חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת — סעיף 5
סעיף 5 הוא הסעיף שהכי פחות מדברים עליו, והוא בדיוק זה שמעלה מדרגה את הסיכון של הנחקר. בלשון החוק: "העושה מעשה האסור לפי סעיף 4 כדי לעבור עבירה על פי כל דין… דינו – מאסר חמש שנים". כלומר העונש המרבי כאן הוא עד 5 שנות מאסר, במקום עד 3 שנות מאסר שבסעיף 4.
הכלל בנוי משני יסודות שחייבים להתקיים יחד. היסוד הראשון הוא מעשה שאסור לפי סעיף 4 (חדירה לחומר מחשב) והיסוד השני הוא המטרה: החדירה למחשב נעשתה כדי לעבור עבירה אחרת, על פי כל דין. זהו יסוד נפשי, כלומר מה שהיה בראשו של האדם בשעת המעשה. "על פי כל דין" הוא ניסוח רחב, והוא לא מוגבל לעבירות שקבועות בחוק המחשבים.
המשמעות המעשית היא שאותה פעולה טכנית בדיוק — אותה כניסה, מאותו מכשיר, לאותו חשבון — עשויה להיות עבירה לפי סעיף 4 או סעיף 5, וההבדל היחיד ביניהן הוא מה שהיה בראשו של מי שביצע את העבירה באותו רגע. זו הבחנה שמשנה את העונש המרבי, את חומרת התיק ואת אופן ניהולו.
כמה דוגמאות קצרות שממחישות את ההבדל: מי שנכנס לחשבון של אחר כדי לאסוף חומר שישמש אותו לסחיטה באיומים; מי שנכנס למערכת של חברה כדי להעתיק רשימת לקוחות ולהשתמש בה שלא כדין (קבלת דבר במרמה); מי שנכנס לחשבון של אדם אחר כדי להתחזות אליו (עבירת התחזות); או מי שנכנס למחשב של אישה כדי לקחת ממנו תמונות אינטימיות (פגיעה בפרטיות). בכל אחד מהמקרים האלה החדירה עצמה היא רק חלק ראשון של העבירה, והמטרה שליוותה אותה היא לכאורה מה שמעלה את המעשה לסעיף 5.
מי שזומן לחקירה ובטוח שמדובר ב"רק כניסה לחשבון" — כאן בדיוק נמצא הפער. כדאי לא להסביר את המניע בעל פה בחקירה לפני התייעצות, מפני שאותו הסבר הוא הרכיב שמבחין בין שני הסעיפים.
פעולות אסורות בתוכנה — סעיף 6
סעיף 6 עוסק בשלב שקודם לכניסה עצמה, ומתמקד בכלים: בתוכנה, בקוד ובסיסמאות. הוא מחולק לשלושה סעיפי משנה, וזה מה שכתוב בכל אחד מהם:
- סעיף 6(א) — עריכת תוכנה למטרה אסורה. בלשון החוק: "העורך תוכנה באופן שהוא מסגלה לבצע פעולה… במטרה לבצען שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים". העונש המרבי: עד 3 שנות מאסר. המטרה היא יסוד בעבירה, ולא רק עצם הכתיבה של הקוד.
- סעיף 6(ב) — הפצה או החדרה של סיסמה או קוד גישה. בלשון החוק: "המפיץ… המחדיר למחשב של אחר… סיסמה, קוד גישה… דינו – מאסר שלוש שנים". העונש המרבי: עד 3 שנות מאסר.
- סעיף 6(ג) — הפצת תוכנה או התקן שסוגלו לפעולה אסורה. בלשון החוק: "המפיץ… תוכנה או התקן אשר סוגלו לבצע פעולה… דינו – מאסר חמש שנים". העונש המרבי: עד 5 שנות מאסר, הגבוה מבין שלושת סעיפי המשנה.
חשוב להסביר, סעיף 6 לא דורש שיהיה שימוש בתוכנה, ומספיק שאדם תיכנת תוכנה שהמטרה שלה היא לבצע עבירה, או שהפיץ את התוכנה — כדי שהמעשה ייחשב לעבירה פלילית לכאורה.
דוגמאות מהחיים: מכירה של אפליקציית מעקב שמיועדת להתקנה בטלפון של אדם אחר בלי ידיעתו; העברה של רשימת סיסמאות שדלפה בקבוצת צ'אט; שיתוף של התקן שמיועד לעקוף מנגנון אבטחה. מעשים כאלה עלולים להיחשב לעבירה גם בלי שנכנסתם בעצמכם לשום מקום.
להרחבה המלאה על שלושת סעיפי המשנה ועל ההבחנה ביניהם: פעולה אסורה בתוכנה.
האחריות האזרחית לפי החוק — פרק ג'
רוב מה שנכתב על חוק המחשבים נעצר בפרק ב', ושם בדיוק מפסידים את החלק שמעניין חלק גדול מהנפגעים – הפיצוי הכספי. פרק ג' של החוק עוסק בנזיקין, כלומר בזכות של הנפגע לקבל כסף מהפוגע — ולא בעונש שהמדינה מטילה עליו.
הכלל הראשון והמרכזי כתוב כך: "מעשה מן המעשים המנויים להלן הוא עוולה על פי פקודת הנזיקין". עוולה, בשפה פשוטה, היא מעשה שהחוק מכיר בו כעילה לתביעה כספית. זאת אומרת שלנפגע יש עילה אזרחית עצמאית: הוא יכול להגיש תביעה לבית המשפט האזרחי נגד מי שפגע בו, בלי לחכות לכתב אישום ובלי תלות בהחלטה של הפרקליטות או של המשטרה. במילים אחרות, תיק שנסגר במשטרה לא סוגר בהכרח את הדלת לתבוע פיצוי כספי.
הכלל השני הוא ייחודי, ולטובת התובע. כתוב בחוק: "על הנתבע הראיה כי המעשה נעשה כדין". בתביעה אזרחית רגילה הנטל להוכיח את כל רכיבי התביעה מוטל על התובע. כאן הנטל מתהפך בנקודה אחת מסוימת: אחרי שהתובע הוכיח שהמעשה נעשה, הצד שנתבע הוא זה שצריך להראות שהמעשה נעשה כדין — למשל בהרשאה שניתנה לו להיכנס למחשב, במסגרת תפקידו או מכוח סמכות.
הכלל השלישי הוא תנאי נוסף, שחייב להתקיים במצטבר לשניים הקודמים, והוא הרכיב שהכי קל להחמיץ. כתוב בחוק: "לא יינתן פיצוי… אלא אם כן הוכח כי הנזק נגרם עקב התרשלותו של הנתבע". כלומר הוכחת המעשה לבדה לא מספיקה כדי לקבל כסף. כדי שייפסק פיצוי צריך להוכיח שהנזק שנגרם הוא תוצאה של התרשלות הנתבע. מרכז הכובד של התביעה עובר, אם כן, מהשאלה מה נעשה לשאלה איזה נזק נגרם ומה הקשר בינו לבין התנהגות הנתבע.
מה זה אומר בפועל למי ששוקל לתבוע? שתיק אזרחי טוב נבנה מהיום הראשון, לא אחרי חודשים. הפרטים הבאים הם אלה שיקבעו אם אפשר יהיה להוכיח נזק ואת מקורו:
- תיעוד של יומני המערכת (לוגים) לפני ואחרי האירוע, לפני שהם נמחקים אוטומטית.
- תיעוד של משך ההשבתה, העבודה שלא בוצעה בגללה והנזקים שנגרמו.
- חשבוניות של אנשי מקצוע שנדרשו כדי לשחזר או לאבטח את המערכת.
- התכתבויות שמעידות על מה שקדם לאירוע, במיוחד בסכסוכי עבודה ובסכסוכי שותפים.
הנוסח המדויק והמלא של פרק ג' מופיע בנוסח החוק שקישרנו אליו למעלה, וכדאי לקרוא אותו לצד ההסבר הזה לפני שמקבלים החלטה על הגשת תביעה.
מה ההבדל בין ההליך הפלילי להליך האזרחי?
אותו מעשה יכול לייצר שני הליכים נפרדים לגמרי, ושניהם יכולים להתנהל במקביל על אותן עובדות. הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים המרכזיים ביניהם:
| השאלה | ההליך הפלילי | ההליך האזרחי |
|---|---|---|
| מי מנהל אותו | המדינה, באמצעות המשטרה והפרקליטות | הנפגע עצמו, כתובע, נגד הפוגע כנתבע |
| מה מבקשים בו | הרשעה ועונש, לפי העונש המרבי שבסעיף | פיצוי כספי על הנזק שנגרם |
| מה מפעיל אותו | תלונה והחלטה של רשויות האכיפה | עוולה לפי פרק ג', בעילה אזרחית עצמאית |
| על מי הנטל | על התביעה, ברמת הוכחה גבוהה יותר מזו שבהליך האזרחי | על הנתבע להוכיח שהמעשה נעשה כדין, ועל התובע להוכיח שהנזק נגרם עקב התרשלות הנתבע |
| מה התוצאה | הרשעה או זיכוי, ורישום במרשם הפלילי במקרה של הרשעה | פסק דין כספי, בלי רישום במרשם הפלילי |
המשמעות למי שנפגע היא ששתי דלתות פתוחות בפניו, והן לא תלויות זו בזו. אפשר להגיש תלונה במשטרה ובמקביל להגיש תביעה אזרחית; אפשר להגיש רק אחת מהן; והחלטה של רשויות האכיפה שלא להעמיד לדין לא מייתרת בהכרח את המסלול האזרחי, מפני שמדובר בעילה עצמאית עם כללי הוכחה משלה.
המשמעות למי שנחשד היא הפוכה, וכדאי להכיר אותה מראש: סגירת תיק במשטרה לא מבטיחה שהפרשה הסתיימה. הצד השני עשוי להגיש תביעה אזרחית על אותו מעשה בדיוק, ושם, כאמור, הנטל להראות שהמעשה נעשה כדין מוטל דווקא על הנתבע. לכן חומר שנאסף ונשמר בשלב החקירה משמש לא פעם גם בהמשך.
מה עושים אם זומנתם לחקירה או הוגש נגדכם כתב אישום?
זימון לחקירה בחשד לעבירת מחשב מגיע לרוב בשיחת טלפון קצרה או בהודעה, בלי פירוט ממשי של החשד. השלבים הבאים הם מה שאנחנו ממליצים לעשות עוד לפני שמגיעים לתחנה:
- בררו באיזה מעמד אתם מוזמנים ובאיזה חשד מדובר. ההבחנה בין חשוד לבין עד משנה את מה שקורה בחדר, וגם את זכויותיכם בו.
- אל תתחילו לנהל את הגרסה שלכם בעל פה. כפי שראינו בסעיף 5, המניע הוא יסוד בעבירה, והסבר ספונטני על "למה נכנסתי" עלול להיות בדיוק מה שמעלה את הסיווג מעד 3 שנות מאסר לעד 5 שנות מאסר.
- אל תיצרו קשר עם מעורבים אחרים. פנייה לצד השני, לעובד או לשותף אחרי שנודע לכם על החקירה עלולה להתפרש כשיבוש הליכי חקירה.
- אספו את מה שתומך בכם. הרשאות שניתנו לכם בכתב, הודעות שבהן מישהו ביקש מכם להיכנס למערכת, הגדרות משתמש בעבודה — כל אלה רלוונטיים לרכיב "שלא כדין".
- התייעצו עם עורך דין לפני החקירה, לא אחריה. ההחלטות המשמעותיות בתיקים כאלה מתקבלות בשעה הראשונה, ואחרי שמסרתם גרסה במשטרה, קשה מאוד לחזור אחורה.
טיפ זהב: אל תמחקו כלום, גם לא את מה שנראה לכם מפליל
זו העצה הראשונה שאנחנו נותנים בתיקי מחשב, לשני הצדדים. מחיקה כמעט אף פעם לא מעלימה באמת את החומר: הוא קיים בשרת, אצל הצד השני, בגיבוי או אצל ספק השירות. מה שכן נוצר הוא בעיה חדשה לגמרי — מחיקה של חומר אחרי שנודע על חקירה עלולה להוות שיבוש הליכי חקירה ולהיבחן כעבירה בפני עצמה, בנפרד מהחשד המקורי.
יש לכך גם צד מעשי שקל לפספס: התוכן שאתם רוצים למחוק, גם אם זו התכתבות מביכה, מכיל פעמים רבות את ההקשר שתומך בגרסה שלכם — את הבקשה לקבל גישה, את האישור שניתן, את הרגע שבו הצד השני מסר את הסיסמה מרצונו. חומר שנמחק לא יכול לעזור לאיש.
מה עושים אם אתם קורבן עבירת מחשב?
כשמגלים שנכנסו לחשבון, שהמערכת שובשה או שמידע הודלף, הדחף הראשון הוא לסדר הכול מהר ולהמשיך הלאה. דווקא הצעדים הראשונים הם אלה שקובעים אם תהיה בהמשך ראיה. הפעולות הבאות הן סדר העדיפויות שאנחנו ממליצים עליו:
- שמרו את הראיות לפני שמתקנים. צילומי מסך עם תאריך ושעה, יומני מערכת, הודעות שקיבלתם. התקנה מחדש של מערכת או איפוס מכשיר עלולים למחוק בדיוק את מה שיידרש בהמשך.
- כתבו ציר זמן. מתי שמתם לב לראשונה, מה בדיוק ראיתם, מי עוד היה מעורב, ואיזו גישה הייתה לו בעבר. תיקי מחשב נשענים על רצף ולא על אירוע בודד.
- סגרו את הפרצה ממכשיר נקי. החלפת סיסמאות והפעלת אימות דו-שלבי, עדיף ממכשיר אחר, כדי שלא תמשיכו לפעול מתוך המכשיר שנפגע.
- הגישו תלונה במשטרה. קחו איתכם את התיעוד שאספתם ואת ציר הזמן; תלונה מגובה בחומר מסודר נראית אחרת לגמרי – חשוב מאוד להיות מלווה בעו"ד מטעמכם בתהליך הזה.
- בדקו את המסלול האזרחי במקביל. כפי שהסברנו, פרק ג' מקנה עילה אזרחית עצמאית, ואפשר לשקול תביעת פיצויים גם לצד ההליך הפלילי.
אם אתם באמצע אירוע כזה עכשיו, אפשר לדבר איתנו לפני שאתם מתקנים או מוחקים משהו. השאירו פרטים או חייגו אלינו!
שאלות נפוצות על חוק המחשבים
מה השם המלא של החוק, ומאיזו שנה הוא?
שמו המלא הוא "חוק המחשבים, התשנ״ה–1995", והוא נחקק ביולי 1995. בחיפוש בגוגל אפשר להיתקל גם בכתיב "התשנ״ה 1995" בלי המקף — מדובר באותו חוק.
איפה אפשר לקרוא את נוסח החוק המלא?
הנוסח המלא מתפרסם בוויקיטקסט, בקישור שמופיע בגוף העמוד, וכן כקובץ רשמי של אתר הכנסת. כדאי לקרוא את הסעיף הרלוונטי במקור, במיוחד את פרק א' שמכיל את ההגדרות ואת פרק ג' שעוסק בנזיקין — אלה שני החלקים שלרוב לא מצוטטים במדריכים.
האם האזנה לשיחות נכנסת לחוק הזה?
ברוב המקרים לא. סעיף 4 קובע שחדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר תיבחן לפי חוק האזנת סתר ולא לפי חוק המחשבים. מנגד, סעיף 6 כן מזכיר האזנת סתר בהקשר של תוכנה או התקן שסוגלו לכך, כך שהכלים עצמם עשויים להיבחן לפי חוק זה.
מה העונש החמור ביותר בחוק?
העונש המרבי הגבוה ביותר הוא עד 5 שנות מאסר, והוא מופיע בשלושה מקומות: סעיף 3 שעוסק במידע כוזב או פלט כוזב, סעיף 5 שעוסק בחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, וסעיף 6(ג) שעוסק בהפצת תוכנה או התקן שסוגלו לפעולה אסורה. בשאר הסעיפים העונש המרבי עומד על עד 3 שנות מאסר.
אפשר לתבוע פיצוי כספי גם בלי שהוגש כתב אישום?
כן. פרק ג' קובע שהמעשים המנויים בו הם עוולה לפי פקודת הנזיקין, כלומר עילה אזרחית עצמאית שאפשר להגיש בגינה תביעה בבית המשפט האזרחי בלי תלות בהליך פלילי. שימו לב לתנאי: כדי שייפסק פיצוי צריך להוכיח שהנזק נגרם עקב התרשלות הנתבע, ולא די בהוכחת המעשה עצמו.
לסיכום
הנקודות הבאות מרכזות את מה שחשוב לקחת מהמאמר הזה:
- חוק המחשבים, התשנ״ה–1995 בנוי משלושה פרקים: הגדרות, עבירות פליליות ואחריות אזרחית בנזיקין.
- העונשים המרביים נעים בין עד 3 שנות מאסר (סעיפים 2, 4, 6(א) ו-6(ב)) לבין עד 5 שנות מאסר (סעיפים 3, 5 ו-6(ג)).
- סעיף 4 דורש חדירה לחומר מחשב שנעשית שלא כדין, ומוציא מגדרו האזנה לפי חוק האזנת סתר.
- סעיף 5 מוסיף לסעיף 4 רכיב של מטרה — חדירה שנועדה לאפשר עבירה אחרת — ומעלה את העונש המרבי לעד 5 שנות מאסר.
- פרק ג' מאפשר לנפגע לתבוע פיצוי כספי בעילה אזרחית עצמאית, ומטיל על הנתבע את הנטל להראות שהמעשה נעשה כדין.
- כדי שייפסק פיצוי בפועל צריך להוכיח, בנוסף, שהנזק נגרם עקב התרשלות הנתבע.
- בשני הצדדים של המתרס — נחקר ונפגע — הצעד הראשון הוא לשמור את החומר, לא למחוק ולא "לסדר", ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי ועזרה מקצועית דחופה.
אם אתם מתמודדים כרגע עם חקירה, כתב אישום או פגיעה במחשב ובמידע שלכם, יש כאן סיכון שצריך להתייחס אליו, ויש פעולות שאפשר לעשות כבר עכשיו כדי לצמצם אותו. חייגו 073-2649189 או השאירו פרטים, ונחזור אליכם בדיסקרטיות.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה שונה, ולפני כל פעולה מומלץ להתייעץ עם עורך דין.
עדכון אחרון: 16/09/2026
